יהורם גאון וחופש הביטוי

אני מקווה שהרוחות נרגעו מעט לאחר הסערה שחולל האמן יהורם גאון. עכשיו אולי נצא להבחין על מה יצא הקצף. בינינו לבין עצמנו, אוי לנו, לכולנו, אם יִּבְֿררוּ מתוך כלל הדברים שאנחנו אומרים משפט אחד או שניים שיש בהם פוטנציאל שערורייתי, יעשו מהם כותרת וימרחו אותה על-גבי העיתונים. והרי רוב הדיבורים שלנו הם לא "לפרוטוקול". עיתונאי מקצועי, מנוסֶה והגון, היה בוחר דברים אחרים. זה ממש לא קונץ מה שעשה הסטודנט הצעיר, שלנוכח המציאות המדרדרת לה בתוכנו, דווקא קנה את עולמו. מפוקפק. עולם מפוקפק. ועוד הוא מתגאה עלינו. מה לעשות, זו "העיתונות" שהוא למד. זו פחות או יותר העיתונות של ימינו. שמעתי את התגובות הזועמות שיצאו בקול תרועה רמה ולעומתן תגובות רבות יותר המצדדות בדבריו של יהורם גאון, אלא שאלה נשמעו בקול דממה דקה. זה לא פוליטיקלי-קורקט להגיד דברים נוקבים שאמר יהורם גאון באומץ רב. בגאון. אז יהורם גאון אמר שרובה של המוזיקה המזרחית היא זבל. מהו זבל אם לא שיירים ושאריות שאין בהם חפץ יותר ואנחנו מקפידים לפנותם לאתרי אשפה, רחוק מן העין והלאה מזה מן האף?, רובה של המוזיקה מן הסוגה הקרויה "מזרחית" התואר "זבל" עושה עימה חסד. האשמה לקיומה של התוצרת האיומה הזאת נופלת דווקא על העורכים המוסיקליים בתקשורת שאינם בוררים ואינם מסננים ואינם בוחרים את הראוי בתמליל, במוזיקה, בעיבוד ובביצוע. וכך, בכל סוגות המוזיקה הקלה בישראל, כל קשקשן עילג ממשמש בגסות בשפה, מעוות אותה לצרכיו, אונס לה חרוזים מביכים, ובתוספת לחן פשטני מניפולטיבי וקצב "כַּפָּיִם" או "רוק ישראלי", קמה לה יצירה שתוחלת חייה קצרה ביותר. משום שהקהל מואס בה תוך זמן קצר והיא צוללת לה לתהום הנשייה. מה יש להגן על זה? יהורם גאון, פצצת כישרון ורגש, דיבר מתוך כאב. הטענה שהוא כביכול מקנא בחומר המצליח הזה היא טענה טפשית ומופרכת מכל וכל!. בכל הקריירה המגוּוֶנֶת שלו, מימיו בלהקת הנח"ל (הֵי בּוּבָּה, מוֹתֵק, בּוֹאִי לִרְקוֹד...") ועד לעוד שנים רבות נעימות וטובות - היה, הינו ויהיה - מושא לקנאה. במי או במה יש לו לקנא? כשלנִינָיו יִּוולדו נינים הם יגדלו על שירי יהורם גאון. אין סדרת חינוך טובה מזו! עברית מופלאה של ענקי רוח, מנגינות שמיימיות, ביצועים עוצרי נשימה, מרגשים, מדמיעים, מצחיקים ומשפיעים על היום-יום של כולנו. עשרות שנים בכיפה. על מי ועל מה יקנֵא?, טמבלים!. כשערכים של עיקר ומהות מתפוררים וכבר אין חפץ בהם, כל מעיין נובע מים זכים הופך לשלולית מֵי-אפסיים. וגם היא תהפוך למדמנה אם לא נתערב במציאות הזאת. זה מה שעשה יהורם גאון. באומץ. חברֶ'ה, זה לא מילים ולא מנגינות - זה דְּרֶעק! חפשו תמלילים טובים. יש מלא בכל חנות ספרים. פְּנוּ אל משוררים צעירים שחיים את הלשון בשכבם ובקומם ובלכתם בדרך - יש המונים. לכו ללמוד מוזיקה, מחכים לכם מורים נהדרים עם מטענים אמנותיים-מוסיקלים אדירים. אמנות היא דרך חיים, טפלו טפחו שפרו, למענכם ולמען כבודו של הקהל שתמיד, אבל תמיד, תזדקקו לו.