יום שישי בלילה. אני קוראת באינטרנט ידיעה מזעזעת - ולא קולטת: רצח של משפחה מאיתמר; הורים, ילד בן 10, פעוט בן 5 ותינוקת בת שלושה חודשים. קוראת, ולא מאמינה. כיצד, ריבונו של עולם, ניתן לדקור בסכין ילדים? תינוקת?! רק חיית-אדם מסוגלת לבצע דבר שכזה. "זה מה שקורה לאנשים שגרים בהתנחלויות" למחרת בבוקר טוקבקים שונים מוצפים ברשת, הן באתרי החדשות והן ברשתות החברתיות - ושם, שם טמונים שורשי הבעיה שלנו. תגובה ראשונה של צעיר ישראלי יהודי בערך בן-גילי: "זה מה שקורה לאנשים שגרים בהתנחלויות ובמקומות מוזרים... אבל זה עדיין לא מצדיק מוות...". ואני מנסה להסביר לבחור הזה, שאיתמר ואריאל הם "מקומות מוזרים" בדיוק כמו תל אביב, רחובות וקרית אתא. מנסה להסביר, שכשהיה פיגוע במסעדה בקריית מוצקין כלי התקשורת הערביים ציינו: "פיגוע בהתנחלות קריית מוצקין". אני מנסה להבין איך הוא מסוגל להגיב בצורה כזו על רצח של תינוקת בת שלושה חודשים. בתגובה אחרת לתגובתו, מציין אחד מחבריו שצריך לצאת מההתנחלויות, וגם פה אני מנסה להסביר שזה לא מה שיפתור את הבעיה - יצאנו מגוש קטיף, השטח הפך לשטח טרור לכל דבר. אם נצא מהשטחים הללו, האויב רק יתקרב למרכז ואלינו, וכוח הטרור כלפינו יתחזק. אבל איך אפשר לבוא לצעירים הללו בטענות? הם מקבלים חצאי אינפורמציות, הן מהתקשורת והן בכלל, רובן לא מדויקות. הם מוזנים מסטיגמות חסרות כל אמת, גם על הסקטור הזה שנקרא "מתנחלים" - אותם יצורים מוזרים עם קרניים. לא מסבירים להם שאותם יצורים מוזרים עם קרניים הם בני אדם בדיוק כמוהם, בשר מבשרנו, בעלי אהבת מולדת טהורה, שזוכרים מה עברו סבינו וסבי סבינו, את הפוגרומים ואת השואה, ורוצים ליישב את המדינה שלנו, גם בשביל אותו בחור שחושב שהם גרים במקום מוזר, גם בשביל פעיל השמאל הקיצוני שתומך בפעולות טרור נגדם, עבור כולנו. "פעולות התגמול של מתנחלים מגעילות ביותר" תגובה נוספת של פעילת שמאל קיצונית שהייתי מתווכחת איתה רבות באוניברסיטת חיפה, מצליחה כרגיל להרתיח אותי: "הרצח מחריד ונוראי ומתועב, אבל פעולות התגמול של מתנחלים הבוקר מגעילות ביותר גם כן. די די די למעגל הנוראי הזה. די". זה מה שהיא רואה לנגד עיניה. שלא יובן לא נכון, אני נגד פעולות התגמול הללו, אבל כיצד ניתן בבוקר שכזה, אחרי רצח של תינוקת בת שלושה חודשים, לשים רצח מתועב כזה באותה משוואה עם שבירת חפצים?! היכן כל ארגוני זכויות האדם שדואגים יום-יום להישמע?! מדוע ביום שכזה הם אינם נשמעים?! היכן גילה אלמגור שדואגת כל-כך לילדי עובדים זרים, שדואגת להחרים אוכלוסיות מסוימות, מדוע קולה לא נשמע ביום שכזה? האם אותם ילדים לא ראויים להגנה?! כאן, ידידיי, טמונות הבעיות שלנו. הבעיה מתחילה בתוכנו, לא באויב. בתוכנו קיימים גופים וגורמים אשר נותנים לגיטימציה לאירועים מזעזעים מסוג האירוע המחריד שהתרחש בערב שבת. ואם נשים בצד את כל הוויכוחים והמריבות, בסופו של דבר שלושה יתומים בני 12, 8 ושנתיים וחצי ייאלצו לקבור את משפחתם ולהתחיל חיים חדשים מלאי כאב ואובדן. ואנחנו? אם נלמד מהאירועים הללו, אם נפנים שאין לנו ארץ אחרת, שעלינו לדאוג לבטחוננו, שמי ששוחט ילדים בשנתם אינו רוצה לחיות לצידנו, אם נלמד... זה תלוי רק בנו. יהי זכרם ברוך, השם ייקום דמם.