נראה שבפייסבוק וביוטוב ענייני צנעת הפרט, איסורי פרסום וסתם טעם טוב לא ממש מעניינים מישהו. לתוך התחושה ש"מישהו כבר יחשוף את מראות הזוועה" הפיץ משרד ראש הממשלה התלבטות בדבר פרסום תמונות הטבח באיתמר. מלבד ההתלבטות הייתה כאן קריצה עזה ל"חברינו ברשת" שידאגו לערוך בזריזות סרטונים המכילים את תמונות הזוועה ולהפיץ אותם בפייסבוק, ביוטוב ותחת כל פורום רענן. באין דרך, התמונות הופכות לשיח המרכזי. באין מילים, מדברים ברגשות, בכאב, בזעם יוקד. כאשר מדובר בסטטוס של גולש זועם בפייסבוק, איכשהו ניתן להבין זאת; אך אם זו דרכה של ההנהגה הישראלית, אין אלא להצטער על כך.
ואכן, דקות מרגע הקריצה העבה מירושלים, נצבעו קירות הפייסבוק בדם הקורבנות. מלבד העובדה שאותם גולשים הציגו את הזוועה באופן הפורנוגרפי והזול ביותר, כאשר הגופות שרועות בין סטטוס על מכירה קבוצתית לסטטוס אחר על תמונות מהנופש האחרון ואף צוברות 'לייקים' ותגובות לרוב, נראה כי לא ניתן לקיים באמת דיון או שיח אמיתי, אפילו לא לכאוב באמת. הכל מתערבב בעיסה מקוונת, עכורה ומרוטשת למדי. והמסרים נעים בקצב מדאיג: בואו להציץ. בואו להפיץ. בואו להפציץ. דף האינטרנט סובל הכל. מהגולש הכי נבזי עד הגולש הרהוט וההגון ביותר, שניהם מנסים-לא-מנסים לנהל דיון על מה שאירע. אך בסופו של יום הפס הרחב גם שוטף הכל. מה שהיה, היה. עוברים הלאה. האכזריות של קצב האירועים אינה מאפשרת להכיל ולעכל את גודל הזוועה. וכבר נערמים סטטוסים חדשים, כאילו מדווחים על שגרה.
נראה שמשרד ראש הממשלה שיחק משחק כפול - מצד אחד לא פרסם את התמונות והשאיר זאת לשיקול העיתונות, אך מן הצד השני פרסם את ההתלבטות כך שמי שרצה (וגם מי שלא) נחשף לתמונות הנוראות בפייסבוק ובפורומים, מכיוון שידע שהן קיימות.
מלבד העובדה שאיסור פרסום בעידן האינטרנט הוא מגוחך ונטול סיכוי כמעט, נראה שכאן נקטו גישה שמהווה בעיקר קריצה מטרידה לציבור. אם אכן מדובר ביד מכוונת, הרי שמדובר ביד שרואה באזרחי המדינה כמי שניתן ללחוץ על מורסת הכאב שלהם באמצעות תמונות זוועה ולהסית ולהתסיס אותם לצרכים פוליטיים צרים. באין מנהיגות ודרך, הכאב משחק תפקיד משמעותי.
נדמה כי הרשת משמשת את הפוליטיקאים כפלטפורמת-החדר-האחורי. מה שלא נאמר בשידור הטלוויזיוני המעונב מוטל באופן גס ומדמם אל תוך עמודי הרשת. נכון, התמונות הופצו על-ידי גולשים בפורומים, בפייסבוק, ביוטוב ובאתרי השיתוף, אך אופן ההפצה נראה כמו סכר שנפרץ בידי פורץ מיומן למדי.
כאמור, נראה שבפייסבוק וביוטוב ענייני צנעת הפרט, איסורי פרסום וסתם טעם טוב לא ממש מעניינים מישהו. בתוך אזור הדמדומים הזה יש מי שמנסים ליצור שיח עכור, אלים וזועם שמטרתו לנתב באמצעות זרמים תת-קרקעיים את הדיון הציבורי.
הרשת סובלת הכל, זה נאמר, זה ידוע. אך הגולשים הם אלו שצריכים לסחוב על גבם את סבלה של הרשת, הם אלו שמעמיסים תכנים כואבים, מדממים, חסרי רחמים על גבה, על גבם. הרשת, כמו החיים, נוטה לדחוק מטה את אירועי העבר ולקבל בחיבוק, בתדהמה, בהתרגשות, את אירועי ההווה. אך הרשת גם זוכרת. את טביעות האצבע שהותרנו על גביה. על גבינו.