ביני לבין אשתי יש חלוקת עבודה שוויונית. אני אחראי על ההכנסות והיא ממונה על ההוצאות. אנשים שהתחנכו על ברכי הסוציאליזם רואים את המערכת הכלכלית באותה צורה כמו אשתי, הם עוסקים רק בחלוקת ההוצאות. לכן שמחתי לקרוא מאמר בשם
"דמוקרטיה חברתית" שמשפטי הפתיחה בו עוסקים בצד ההכנסות. במאמר מודה הכותב מהשמאל, שכלכלה חייבת להתבסס על השוק החופשי. 'יופי נחמה'! כמובן שהמאמר ממשיך מיד לדון בחלוקת הרווחים כמקובל בשמאל.
אך ברשותכם אני רוצה להתעכב על הצהרה בעייתית שמופיעה מיד לאחר הפתיחה המבטיחה. "שורש הרעיון הסוציאליסטי הוא: כולם עובדים. אין כסף אלא בעד עבודה". הצהרה שבה מסתתרת אחת הבעיות המרכזיות בכלכלה סוציאליסטית. שורש הרעיון הסוציאליסטי אינו 'כולם עובדים' אלא כולם מקבלים אותו דבר ללא קשר לתרומתם. זוהי מהות השוויון הסוציאליסטי. כאשר אין תמריץ מספיק, אנשים לא משתדלים במיוחד להצטיין בעבודה, ולכן בכלכלה סוציאליסטית נכון יותר לומר שכולם 'נמצאים בעבודה', ולא 'כולם עובדים'. תמריץ מקבלים רק במחיר פער בין שכר העובד המצטיין בעבודה בכישרונו ובזיעתו, לבין השכר שיקבל העצלן האדיש. חוסר הצדק שמרגיש מי שמתאמץ ומקבל שכר כמו הבטלן, משתווה רק לאדישות של אדם שלא מתחשק לו לעבוד אם גם כך הוא מרוויח כמו הפראייר.
הצדק הטבעי הטבוע באדם מתקומם למראה פערים לא מוצדקים (קפיטליזם חזירי) אך גם למראה שוויון לא מוצדק (סוציאליזם). כך זה בתחום הכלכלה וכך גם בכל תחום אחר, כמו למשל בתחום 'זכויות אזרח'. הדרישה לזכויות ללא חובות (כאלו שארגוני השמאל דורשים עבור האזרחים הערבים) גורמת בדיוק לאותו פער מקומם. פער בין אזרחים התורמים, לבין דרישת שוויון של אזרחים המסרבים לתרום את חלקם.
לדעתי, יש לבסס כלכלה על מינון נכון של פערים. לאור המשבר הכלכלי האחרון יש הטוענים שהכלכלה הקפיטליסטית נכשלה וצריך לחזור אל הכלכלה הסוציאליסטית. הטענה שלי היא שכלכלת הצריכה הנוהגת היום במערב, אינה כלכלה קפיטליסטית, למעשה היא אפילו דומה, במובן מסוים, לכלכלה סוציאליסטית. כלכלת הצריכה נכשלה ולא הכלכלה הקפיטליסטית. בהמשך אנסה לבסס טענה זו.
כלכלת הצריכה מול כלכלה סוציאליסטית
איך קוראים למקום בו לומדים איך לרמות את האנשים? באוניברסיטה קוראים לו 'קורס שיווק'. בקורסי השיווק לומדים איך להונות אנשים כך שיקנו מוצרים שהם לא צריכים. מלמדים שם טריקים מלוכלכים, המסתמכים על חולשות אנוש, כדי לדחוף את הצרכן לקנות עוד ועוד.
האחות הקטנה והחוצפנית של השיווק, היא הפרסומת. אפשר להגדיר פרסומת כדרך חוקית של שטיפת מוח. הרעיון של פרסומת הוא לתת למוצר תדמית מטעה. תדמית ('מיתוג') המתקשרת אצל הצופה למשהו שהוא היה רוצה לשאוף אליו. מתנים את האנשים בדיוק כמו ההתניה שעשה המדען פבלוב בניסוי המפורסם הקושר בין מזון לבין צלצול הפעמון. הכלב שהותנה בצורה זו, מזיל ריר כל פעם שהפעמון מצלצל גם אם מזון לא מוגש. כך גם איש השיווק קושר בין המוצר המתפרסם תחת הכותרת של המותג, לרצון קנייה נוטף ריר. אם אלו לא מעשי נוכלות, איני יודע נוכלות מהי.
השיווק והפרסום הם הצאצאים הלא-סימפטיים של כלכלת הצריכה. כלכלת צריכה, היא הכלכלה המונעת על-ידי צריכה הולכת וגוברת, של מוצרים שאת רובם לא באמת צריכים. כלכלה זו טבעה שהיא כמו בועה המתנפחת ככל שקונים יותר מוצרים ויוצרים מקומות עבודה המספקים את האמצעים לרכישת מוצרים נוספים. כאשר אין לקונים מספיק אמצעים, או אפילו כאשר יש להם חשש שלא יהיו להם אמצעים מספיקים, קל לקונים לוותר על מוצרי הצריכה שאין בהם צורך אמיתי והבועה מתפוצצת. כך קרה במשבר הכלכלי האחרון. התגובה הראשונה למשבר הכלכלי האחרון בארה"ב הייתה להזרים כסף לצרכנים כדי שיקנו מוצרים נוספים ויניעו את הכלכלה. זה לא עזר. באווירה של חוסר-ודאות כלכלית אנשים נוטים להתנגד לבזבז את כספם על מוצרי צריכה.
רבים טועים לזהות את כלכלת הצריכה עם כלכלה קפיטליסטית. אין טעות גדולה מזו. הכלכלה הקפיטליסטית מבוססת על רעיון 'השוק החופשי' (בדגש על חופשי), בו קיימת תחרות בריאה. שוק בו ההיצע של סחורות מאזן את הביקוש. בכלכלת הצריכה חייבים ביקוש הולך וגובר ולכן הביקוש מוכוון ונשלט על-ידי מספר קטן של טייקונים בעלי מותגים המשתמשים בטריקים של השיווק והפרסומת. כך מופר האיזון בין ביקוש להיצע. עושר וכוח רב מתרכזים בידי הטייקונים, והתחרות החופשית, נשמת הכלכלה הקפיטליסטית מצטמצמת עד מאוד.
הכוונת שוק נעשית על-ידי השולטים בכלכלת הצריכה, בדומה למה שקורה גם בכלכלה הסוציאליסטית. בכלכלת צריכה המעטים הם הטייקונים, בכלכלה סוציאליסטית הם הביורוקרטים שבשלטון. למרות שהמניע הראשוני שונה בשני המקרים, התוצאה שווה. הבירוקרט בשלטון הסוציאליסטי, שלו ניתן הכוח לכוון את הכלכלה כדי שהעושר יתחלק בצורה שווה, מתנהג מהר מאוד כמו הטייקון, הצמא להגדיל את עושרו האישי. מה לעשות? זה טבע האדם.
ההיסטוריה מוכיחה שבעצם הדרישה לכוח מרכזי המכוון את השוק לצורך כפיית שוויון בכלכלה הסוציאליסטית, או קדחת קניות בכלכלת צריכה, הביאה לעריצות של אותה שכבה שלטת ולפערים גדולים, עד בלתי נסבלים בינם לבין האדם הרגיל.
סוציאליסטים רבים טוענים שאולי הביצוע של כלכלה סוציאליסטית היה כושל, אך הרעיון נכון. לטענה זו אין על מה להתבסס. הכישלון של הכלכלה הסוציאליסטית נובע מעצם הדרישה לשוויון שמחייב צורך במישהו שיחליט איך לחלק את העושר על-ידי ניהול המשק. שוויון המונע תמריץ הדוחף אנשים להצטיין ולעבוד קשה.
הדמיון בין כלכלה סוציאליסטית לכלכלת הצריכה הוא בהכוונת השוק בידי שכבה שלטת דקה. שוק מוכוון אינו יכול להיות שוק חופשי ומאוזן כמו שדרוש בכלכלה קפיטליסטית. כאשר השוק אינו חופשי ומאוזן הכלכלה אינה יציבה ונוטה להתנוון.
בעיניי, כלכלת הצריכה כמו גם כלכלה סוציאליסטית, לא טובות ולא מוסריות. צריך פשוט לחזור לכלכלה קפיטליסטית חופשית ומאוזנת ולדאוג שיהיו חסמים אפקטיביים בפני 'התפרעות' השוק. חלק מהחסמים הקיימים, כמו למשל חוקי המונופולים, אינם מעודכנים ולכן אינם אפקטיביים בסביבה של 'כפר גלובלי' ויכולת ההטעיה של שיווק ופרסום. חלק אחר, כמו הקשר בין תרומה לתמורה, שימנע פערים לא מוצדקים, לא קיים בכלל.