קוריקולום עשיר של שף עתיר-ניסיון, המקפיד להשתמש בחומרי-גלם מובחרים ומשובחים; חלון-הצצה פתוח ושקוף אל מטבחו הפתוח והמבהיק בניקיונו; עסקית יומיומית (גם בשישי-שבת) של מסעדת-צמרת אלגנטית ומרווחת, עם אווירה נינוחה, אקוסטיקה מושלמת וחניה צמודה ללא תשלום - כל אלה פיתו אותנו, עם ציפיות שמעל ומעבר, להסב בסוף השבוע לשולחנה של מסעדת הצמרת הים-תיכונית, "מאראבו" (רחוב אבא הלל 14), שבמתחם הבורסה של רמת-גן.
מן התפריט המפתה, שהוצע לנו, פתחנו בגבינת-עזים, על מצע של סלט עדשים שחורים וחמים, עגבניות-שרי ובזיליקום - מנה נדיבה ועשירה בטעמה, שהסבה נחת רבה לבטן המקרקרת שלנו. לציון לשבח זכתה גם מנתה של בת הזוג: ניוקי-כמהין נימוח, עם קוקי-סנט-ז'אק, פטריות ופרמזן, כשבקבוק גדול של סודה מבעבעת מרווה את צמאוננו הרב ושוטף, בו-זמנית, את כל הכבודה לקירבנו.
ציפיות-שווא
מתפריט העיקריות החלטנו להמר על כבדי-עוף עם קישואים מאודים, שהתגלו כהימור מוצלח למדי, עם טעם של עוד. מאכזבת, לעומתה, הייתה מנתה של בת הזוג - רביולי עם קרם-שורשים, שהתגלתה כיומרנית מדי, וששחתה בעיסה סמיכה, דביקה וחריפה משהו, עם דוגמיות של פטריות-שמפיניון ויער, בצל ירוק וגזרים קטנים, שלא הוסיפו מאום למרקם הבסיסי שלה.
מאכזב עוד יותר היה הקינוח המשותף שבחרנו, שבלשון-המעטה פשוט לא הצליח להמריא לפסגות. היה זה קרם-קוקוס קטיפתי, דליל מדי, שהובטח כי ילווה בסלט-פירות טריים של העונה, אבל, למעשה, נעלם מן העין שביקשה לבחון אותו. לחשיפת הסלט דרוש היה מיקרוסקופ, אם לא זכוכית-מגדלת, שלא היו, לדאבוננו בנמצא. גם סורבה הפירות העונתי התגלה בסופו של דבר ככדורון עלוב של גלידה בינונית וחסרת-טעם. אספרסו כפול ודומיננטי, עם ניחוח כמו שצריך, הציל את המצב המביך. על הארוחה לשניים שילמנו 285 שקל, כולל תשר של 15 אחוז לשירות אדיב מאוד.
מבשלן-צמרת, נוסח יואב בר, שכבר הספיק לזכות, לא מכבר, כמאסטר-שף, בתחרות אליפות המסעדות, ציפינו להרבה יותר מזה. עם לימודי-קולינריה בלונדון וניו-יורק, ועם ניסיון-עתיר ומוכח במלונות דן פנורמה ופלמירה באילת, ניתן היה להוכיח גדולות ונצורות. חבל לכן, כמה חבל, שמסעדה מהודרת ומושקעת שכזו, עם פוטנציאל אדיר כל-כך, אינה מצליחה, בסופו של דבר, להמריא לגבהים המתבקשים ממנה.