מילה של עמידר - סיפור ראשון
פגשתי במכר השבוע. הוא ביקש לקבל שירות ממשרדי עמידר המצויים בדימונה. הוא הגיע ומצא סניף סגור. על השלט צוין שהסניף פתוח. צלצל, נקש, ומשלא נענה ביקש לעזוב. מכר משותף ביקש לעזור וצלצל לעובד השייך למשרד- לנייד האישי כמובן, כי במשרד שם אף פעם לא עונים. העובד הסביר המשרד אכן פתוח לקהל רק שצריך לנקוש יותר חזק.
אישה אחת, שאינה יכולה להגיע לסניף הפתוח רק בשעות שמותאמות לאנשים שלא עובדים, שלחה את אביה המבוגר כמה פעמים שגילה שהסניף סגור. אז היא החליטה ללכת בעצמה. בכל זאת היא נמצאת כבר שנה בתהליך לקבלת דיור ציבורי מעמידר, אך במשך שנה שלימה מתכתבים איתה הלוך ושוב להמציא עוד טופס שחסר. ומאחר שעבר כבר חודש מהפעם הקודמת אז חסר שוב תלוש משכורת ושוב תדפיס בנק - וככה חוזר חלילה.
בקיצור, מחליטה האישה הזו שעדיף ללכת אישית לסניף ולסיים את הנושא הזה אחת ולתמיד. מגיעה האישה ומגלה שהסניף סגור. היא מתקשרת למוקד הארצי של עמידר כדי לברר את שעות הפתיחה של הסניף והנה קסם. המוקד הארצי של המשרד יצרו קשר מול מנהלת המקום, והנה נפתחה הדלת והסתבר כי יש קבלת קהל. להשאיר דלת פתוחה בשעות קבלת קהל? הגזמתם. תנקשו, תצלצלו ואז תלכו הביתה. אנחנו תכף נשוב.
עם הפנים לשירות? על הפנים בשירות.
מוכרחים למכור - סיפור שני
בשנה האחרונה - מדי חודש, אני מקבל שיחה מנציגת פלטינום המבקשת לצרף אותי כלקוח.
פעם אחר פעם אני מודה בנימוס ומסרב. אני גם מבקש מהנציגה שלא תתקשר יותר ומסביר שאם ארצה אצור קשר איתם.
למרות ההבטחות שלא יתקשרו אליי יותר, הנציגים ממשיכים להתקשר. אני חש מוטרד מאוד בייחוד כאשר אני מבקש שוב ושוב לא להציע לי להצטרף. הנציגה האחרונה שדיברה איתי השבוע- ביום ראשון, הסבירה לי שאין באפשרותה להבטיח לי שלא יתקשרו איתי יותר
מאחר, שכל זמן שאיני לקוח פלטינום שמי ימשיך להופיע ככזה שצריך ליצור עימו קשר.
לאשתי בישרה הנציגה כי "גם ככה בסוף אנחנו נצרף אותך לפלטינום אז למה לא עכשיו" .
אני מחליט כי השיווק האגרסיבי אינו מוצא חן בעיניי וגם אם עלו בי הרהורי בקשה להצטרף לפלטינום, עכשיו מתוך עיקרון לא אצטרף. לא אני ולא משפחתי.
וסיפור משעשע לסיום
לפני כמה זמן, הגעתי לחנות לממכר מוצרי מטבח וכלים לבית הנמצאת בשוק מחנה יהודה בירושלים. אני פונה למוכר הרובץ לו בכניסה- מנסה ללכוד זבובים בעייפות משהו, ושואל אותו אם יש לו את אותם הברזלים שעליהם אנו מניחים את הסירים החמים שרק ירדו מהאש.
"אתה בטוח תקנה ממני?", הוא שואל אותי. "תלוי, אם מה שיש לך הוא אכן מה שאני מחפש והוא במחיר סביר אז כן", אני עונה.
המוכר חוכך בדעתו ובסוף עונה לי: "אני אקום לחפש, זה עולה כמה שקלים, ולא בטוח שתקנה. עזוב, עדיף שתלך לחנות ממול אני חושב שיש לו את מה שאתה מחפש". יש כאלה שחייבים למכור לך ויש כאלה שלא. אבל ממש לא.