בע"א 167/88
משה"ב בע"מ נגד יהודית שטרן, פד"י מ"ד (2) 741, [שופטים: ש' אלוני, ש' לוין, ג' בך] נפסק כי בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תחילת ספירת הזמן הינה מהיום בו הודה הקבלן אל חבותו בביצוע התיקונים. הרעיון הוא כי כל עוד הכחיש הקבלן את חבותו, יכלו הדיירים לסבור כי לא ליקויים המה, ולכן לא ידעו על קיומם בסבירות גבוהה.
הדיירים רכשו דירה מחברת משה"ב בע"מ, ונערך פרוטוקול עם פירוט הליקויים. הדיירים לא מסרו לחברה כל הודעה בדבר אי-התאמה, לא במשך תקופת השנה הראשונה המתחילה מיום מסירת הדירה לידיהם ולא לאחר מכן, עד הגשת התביעה, וזאת
למעלה משבע שנים מאוחר יותר.
כשלוש שנים לאחר מסירת הדירה הייתה צריכה להתקיים ביקורת נוספת לבדיקת הליקויים בדירה. נציגי הקבלן שנכחו בביקורת, לא התכחשו להתחייבותן לתקן את הליקויים.
התביעה הוגשה, ובית משפט השלום דחה את אותה בשל התיישנות, בטענה כי על-פי הוראת סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, היה על הדיירים להודיע על הליקויים לקבלן תןך שנה ובהתאם לכך - חלף הזמן מעבר לתקופת ההתיישנות.
בית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו וקבע כי תקופת ההתיישנות טרם חלפה, כי את מרוץ ההתיישנות יש למנות החל מהמועד שבו הודתה החברה הקבלנית בקיום הליקויים והביעה נכונות לתקנם.
טענה זו התקבלה גם על-ידי בית המשפט העליון.