נולדתי על גבול תל אביב יפו לקול שריקות הכדורים של השבאב עם ראשית המאורעות של 1936. הורי אנשי העליה השלישית הסוציאליסטית, היו חלוצים ברוחם, ומפאי"ניקים בדמם.
התחנכתי על-ידי טובי המורים, שחינכו לאהבת הארץ וקיבלתי השלמת חינוך ב"תנועה המאוחדת" ברוח הורי ומורי. למדתי על השואה מילדים ששרדו אותה וחזיתי בעיני את פלא הניצחון במלחמת השחרור.
בתיכון למדתי בקיבוץ ובבי"ס "כדורי" וכך חונכתי להיות מלח הארץ... והייתי ללא ספק:.. "שמאל"...
הספק הראשון בזהותי הפוליטית התעורר בקיבוץ, שם הבחנתי בעיוות הגדול של המרכסיזם. במקום: "כל אוחד תורם ככל יכולתו ומקבל לפי צרכיו", הקיבוצים בארץ-ישראל קבעו ש"כל אחד תורם כמה שהוא רוצה אבל כולם מקבלים שווה"... כך שנוצרה חברה עם פרזיטים לא מעטים, מה שבסוף מוטט את הקיבוצים.
בלימודי האקדמאים בעולם הגדול הבחנתי עד כמה ה"שמאל" הסוציאליסטי/קומוניסטי הסתאב מבחינת התפתחות הפרזיטיות והרס הדמוקרטיה לכיוון הדיקטטורי המדכא, זה הרוצח והמשפיל. למדתי כי היטלר למשל, רצח הרבה פחות אנשים מסטלין או ממאו-טסה-טונג... מה שאמר לי, שקרוב לוודאי שאידיאולוגיות בכללן, הינן משהו מאד שלילי ואפילו... רצחני.
במסגרת האופוריה של תוצאות מלחמת 67', ניסיתי לאמץ את האידיאולוגיה של "ארץ ישראל השלמה", עד שהוברר לי, לאחר מחקר שהייתי שותף לו, שאני דוגל למעשה באידאולוגיה הישנה והמתועבת של ה"שומר הצעיר", שתמכה בהקמת מדינה דו-לאומית (כמובן עם רוב ערבי מוחלט...).
זה שנים רבות שאני מנסה להגדיר את "מהותי האידיאולוגית" ולהבחין בין שמאלי לימיני... ראו למשל:
אם אני בעד תמיכה בחלשים אז אני "שמאל", אבל אם אני חושב שיש לנפות מביטוח הלאומי את הרמאים והנוכלים לבדוק מי באמת זכאי לקצבאות - אז אני "ימין".
אם אני בעד לתת ממשל עצמי לפלשתינים אז אני "שמאל", אבל אם אני נגד מתן עצמאות למדינה פלשתינית לצידנו אז אני "ימין".
אם אני מאמין שיש להעביר לשלטון פלשתיני את השכונות הערביות במזרח ירושלים - אני שמאל. אבל כאשר אני טוען שניתן לחסוך מיליארדים בביטוח-לאומי לערביי מזרח ירושלים ברור שאני ימין...
אם אני חושב שהחרדים הינם פרזיטים במדינה שלנו אני "שמאל", אם אני בעד בניין ישובים בשטחים לחרדים בלבד אז אני "ימין". אני בעד חופש הדיבור וההתבטאות - אני שמאל? אבל אני נגד תקשורת "מטעם" ואני נגד מקבלי משכורות מהמדינה היוצאים להשמיץ אותה בארץ ובחו"ל (כמו מספר לא קטן של פרופסורים מתועבים) אז זה בטח עושה אותי ימני קיצוני.
אם אני חושב שהבנקים וחברות הביטוח עושקים אותנו, אני "שמאל", אבל אם אני נגד שביתות בחסות ההסתדרות בשירותים שפוגעים בציבור, אז אני "ימין".
אם אני חושב שעלינו להיות מאופקים בכל המתרחש בסוריה, ירדן, מצרים ואירן אז אני "מה-זה-שמאלני"... אבל אם אני בעד לכסח כמה שיותר חזק את החמאס בעזה אז ברור לכל שאני ימני שרוף...
אם אני בעד קול המצפון של מיקי איתן, אני "שמאלני" ואם אני חושב שאביגדור ליברמן הוא אחד הפוליטיקאים הכי שפויים במדינה אז אני ימני-לא-שפוי.
אם אני בעד פלורליזם פוליטי במדינה ומקווה שמר"צ ו"העבודה" יתאחדו, ברור לכל שאני ב"שמאל", מצד שני אם אני מקוה שכוחם יצטמצם למקסימום 2 מנדטים אז אני "ימין". אם אני חושב שיש לתת לערביי ישראל שיוויון זכויות מלא, אני שמאלני, מצד שני אם אני מאמין בהצהרת נאמנות של כל אזרח למדינה אז אני ממש פשיסט-ימני...
אם אני בעד שחרור גלעד שליט אני מה"שמאל"... אבל אם אני מאמין שמחיר השחרור שלו גבוה מידי ויעלה למדינה בהרבה דם אז... אני ב"ימין".
ולבסוף, אם אני חושב שהמדינה הזו לא יצאה בדיוק כמו שהאבות המייסדים קיוו, אני מוגדר בשמאל, מצד שני אני מאמין שזו מדינה נהדרת ותתגבר על כל הקשיים והאויבים מבית ומחוץ וכך במשפט זה הפכתי להיות ימני ללא תקנה.
אוכל להמשיך עוד ועוד, ואיש לא יוכל להגדיר בפירוש את זהותי הפוליטית, אבל אני כבר הגדרתי עצמי פרגמטיזם פטריוטי. אני בעד מדינת ישראל פורחת ומשגשגת ויחד עם כך אני מאמין שיש לזכור שאנו חיים במצבים משתנים, ומכאן שעלינו לפעול ולנטרל כל פעילות שתמנע את הפריחה והשגשוג שלנו. אני לא מאמין בסטיגמות ובאידיאולוגיות ואני מאמין שרוב העם הוא כזה, ולפיכך יש לי אמון מלא שניתן להתגבר על "המכשולים האידיאולוגיים" ושום דבר לא יוכל למנוע מאיתנו עתיד טוב יותר.