כרגיל במקומותינו, אין טוב בלי קמצוץ רע. אולי שריד למנהג היהודי להאיר לבנה חשופה בבית חדש (כדי לא לשכוח את חורבן הבית) ואולי סתם עקב היעדר רגישות ותשומת לב מספקת. הסתייגותו הפומבית של המשנה לראש הממשלה,
סילבן שלום, מהיעדר רבגוניות בדיוקנות שנקבעו, עוררה אצלי (מבית אשכנזי לצורך הדיון) לא מעט מחשבות.
נזכרתי כי לקראת נסיעתו של נשיא המדינה, אליה צורפתי, התעמקתי בתרבות יהדות ספרד ושבתי לעיין ביצירות הפאר של אבן גבירול, יהודה הלוי ואחרים. די התפלאתי מדוע איש מהשניים לא נמצא ראוי שדיוקנו יוטבע על שטר כסף ישראלי. לתומי חשבתי (אולי בציניות הרגילה שלי) כי טראומת גירוש ספרד עדיין עמדה אל מול המחליטים שחששו מזעם האינקוויזיציה פן יאדירו משוררים יהודים מספרד. באותו רגע נזכרתי בביקורי האחרון בדרום תל אביב. שם חלפתי על פני שכונת שבזי. ספרד אולי לא ראויה לייצוג, אבל מה עם תימן. היא היום בחדשות. אין ולא הייתה לעם היהודי בעיה עם ארץ זו. למה לא הוחלט על הרב שלום שבזי, משורר ענק, יצירותיו מופת. הספקו עצום - 500 שירים ופיוטים כבר נמצאו. הנגשת תרבות יהודי תימן על יצירותיה המופלאות לציבור הישראלי באמצעות הרב שלום שבזי הייתה יכולה להיות פעולה חשובה מאין כמוה.
גם התרבות המגיעה מיהדות מרוקו ראויה לציון. רבי דוד בוזגלו - משורר יוצא-דופן - שכתב, בין היתר, שירי הלל לישראל על הניצחון במלחמת העצמאות יכול היה גם הוא למצוא עצמו על שטר כסף. והתוניסאים היהודים, גם להם תרבות עשירה משל עצמם. אין כמעט מי שלא האזין לשירו [מצורף מעלה] של קובי אוז "אלוהיי" לסבו, נסים מסיקה (רבי שניישן), מגדולי מחברי השירים והפיוטים בתוניסיה.