ב-23/4 התבשרנו כי קריאתו של פרופ' ניב גורדון לחרם אקדמי על אוניברסיטת בן-גוריון לא הושבה ריקם. אוניברסיטת יוהנסבורג הודיעה על חרם אקדמי על האוניברסיטה "בשל מדיניות האפרטהייד של ישראל".
ראוי להקדיש כמה שורות למושג "חרם אקדמי". נתחיל באקדמיה. אקדמיה במהותה היא מקום של דיון פתוח וענייני. באקדמיה שכנוע ושינוי של מדיניות או גישה נעשים באמצעות טענות לוגיות ורציונאליות בין מלומדים אשר קביעותיהם לעולם תהיינה מנומקות ומבוססות. המחשבה האקדמית נשענת על כך שהאמת תתברר תוך דיון ובעקבות הידברות. כוחה של האקדמיה היא בנכונות והרצון של כל מלומד לחיפוש חסר פשרות אחר האמיתי והראוי.
נעבור לחרם. חרם פירושו נידוי והחרמה - לא דיבורים, לא הקשבה ולא החלפת דעות. חרם יכול להוות אחד משניים: עונש או מנוף ללחץ חברתי. מדובר בצעד כוחני, מטרתו להחליש ולבודד את המוחרם. היעד הוא שינוי גישה או כיוון שנובע מפחד ולחץ ולא מתוך שכנוע.
לגופו של עניין, הביטוי "חרם אקדמי" קרוב להוות אוקסימורון - חרם ואקדמיה לא בנקל יימצאו בכפיפה אחת. אקדמיה נוטה להתרחק מכלים ומאמצעים מעין חרם. חרם שייך לתרבות וחשיבה אחרות לחלוטין, לתרבות של כוח וחוסר סובלנות. על כן חשוב להדגיש, דיבורים על חופש אקדמי וחופש הביטוי ממי שתומך בקריאה לחרם היא העמדת פנים ותו לא. אנשים כאלו הם אויביו של חופש הביטוי והחופש האקדמי.
ביום שני ה-28.3 הוגש לנשיאה מכתב חתום על-ידי שבעים סטודנטים ובוגרים בו הם מביעים את מורת רוחם מהחרם שהוטל על האוניברסיטה ומבקשים מהנהלתה "שתנקטו עמדה ברורה, מעבר לרמה ההצהרתית..." – בקשה כמעט מיותרת: ברור מאליו שאוניברסיטה צריכה לפעול נגד החרמתה.
גורמים במחלקה לפוליטיקה וממשל דחו את המכתב בטענות מוזרות ותמוהות, "החותמים הינם סטודנטים ימניים", גורדון עצמו האשים כי אחד התורמים עומד מאחורי הביקורת עליו. הגדיל לעשות מי שהתראיין לכתבה בנושא לפיה: גורמים בכירים באוניברסיטה טענו כי "גרוס יצא מדעתו לאחרונה, והאוניברסיטה מתכוונת להדיחו בקרוב מחבר הנאמנים. . גרוס פועל מזה שנים בצורה מגמתית, לא עניינית, נגד כלל פעולות האוניברסיטה והנהלתה". לפי העולה מן הכתבה, גרוס פועל נגד האוניברסיטה. לעומתו, לא נשמעת מילת ביקורת כלפי מרצים הפועלים לחרם עליה.
האוניברסיטה לא מתייחסת לטענות המועלות אלא לאופיים של הטוענים. יחס האוניברסיטה מהווה מצב אבסורדי לפיו הקוראים לחרם זוכים להבנה ותמיכה ולעומתם זוכים סטודנטים ותורמים ליחס עוין ולביקורת. הרמב"ם קבע – "שמע האמת ממי שאמרה", כלומר, אין לייחס חשיבות לשאלה האם הדברים נאמרו על-ידי חכם יווני, חכם יהודי או סתם אדם מהרחוב אלא לדברים עצמם, במידה וזו האמת יש לאמצה. על אמירה זו להיות נר לרגליו של כל חוקר ואיש אקדמיה. יש לטעון לגופם של דברים ולא לגופם של אנשים.
כך, הטענות כאילו כותבי המכתב "ימניים", לוקות בחוסר רלוונטיות ובהימנעות מהתמודדות עם הטענות המועלות בו. הגישה השלטת היום במחלקה האמורה היא שאין צורך בהתמודדות עם ביקורת: ניתן לפתור אותה בקלות בפסילה של המבקר: האחד הוא "פאשיסט", השני "ימני" השלישי "אם תרצו" וכד'. כאמור, ניתן לצפות ממחלקה במוסד אקדמי להתייחסות עניינית יותר לטענות.
ב-28.3, פגשתי כמה מחברי אשר לומדים במחלקה ללימודי פוליטיקה וממשל כאשר בפניהם ניכרת זחיחות הדעת שלא לומר אושר. על מה ולמה? הם יצאו מהרצאתו של פרופסור להיסטוריה Geoffrey Alderman (להלן "מלומד בריטי") מומחה בעל שם בנושא חופש הביטוי. נושא ההרצאה היה "גבולות החופש האקדמי". הוא טען בין השאר כי לחופש האקדמי ישנם גבולות. מדבריו עלה כי חלק מהדברים המושמעים בהרצאות במחלקה חורגים מגבולות אלה. באופן גס ניתן לומר כי טענותיו הלמו תפיסות עולם אשר נחשבות לימניות או אשר הן ימניות ביחס למחלקה לפו"מ.
בהתרגשות שלא הצליחו להסתיר הם סיפרו כי מעולם לא נחשפו לגישות כאלה, מסתבר כי המרצה קטל את שאלותיהם של חברי הסגל מהאוניברסיטה והמחלקה מבלי להניד עפעף הסטודנטים הדגישו כי במהלך לימודיהם במחלקה מעולם לא סיפרו להם שיש מי שרואה את הדברים באופן כזה. . כמה דברים נוספים התמיהו את חברי בכל זאת: החדר שהוקצה להרצאתו של המלומד הבריטי בעל השם היה כיתה שבה 40 מקומות בלבד (סטודנטים ישבו על הרצפה).
כמו-כן, התקשו הסטודנטים להבין מדוע ביקור של אישיות אקדמית כה בכירה לא הועברה במייל לכל הסטודנטים במחלקתם. המחלקה שכל כך מדברת על חופש ביטוי איננה חושפת את תלמידה למגוון דיעות שונות, והסטודנטים צריכים להתגנב להרצאת אורח של סטודנטים לתואר שני על-מנת לשמוע דעה אחרת.
ב-29/3 לערך נשלח לחלק גדול מהחותמים על המכתב הנ"ל מייל ובו מספר מאמרים. השולח היה אחד הדיקאנים באוניברסיטה, והמאמרים נעו בין תמיכה בפרופ' גורדון לבין השמצת יריביו. הדיקאן השתמש במאגרי הידע של האוניברסיטה על-מנת לאתר את תיבות המייל של הסטודנטים שלהבנתו זקוקים ל"חינוך מחדש" – ודאג לשלוח להם את החומרים שבחר עבורם מעניין היה לברר האם האוניברסיטה מוכנה למסור את כתובות המייל שלנו לכל בעל עניין, או שזוהי זכות השמורה לאנשים מסויימים בלבד.
הסאגות מתוצרת המחלקה לא נפסקו. ב-3.4 קיבלו הסטודנטים הזמנה לכנס השנתי של המחלקה. הכנס הוא כמקובל במחלקה הפלורליסטית, לא מאוזן ובמעמד צד אחד בלבד. דמוקרטיה זו כנראה סיסמא, לא משהו שמתכוונים אליו. לא פחות משעשעת היא תגובת המחלקה "הזמנו בעלי ביקורת על אירגוני זכויות האדם אך הם סירבו לבוא" (אצטט בעניין זה את בן דרור ימיני: לטענתם הוזמנתי להופיע בדיון. לא מצאתי זכר להזמנה כזאת"). אין תמיהה מדוע אנשים מסויימים מסרבים להשתתף בכנס האקדמי של מחלקה זו. משל למה הדבר דומה - לנוסע בספינה שבמשך זמן רב מנסה לקדוח חור בקרקעית הספינה, כל זמן שהוא מנסה ישנו כעס רב וניסיון שכנוע, ברגע שמתחילות לטפטף טיפות לבטן הספינה – אנשים פשוט מעדיפים להתרחק ממנו. זהו סיפורה של המחלקה לפו"מ.
במחלקה לפוליטיקה וממשל נמצאים אנשים שייצעקו אל מול טענות אלו "פלורליזם, חופש ביטוי, חופש אקדמי". טון הדברים שהם משמיעים הוא כוחני, קורא להחרמות ומשתיק דעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו של המחלקה. אנשים שאינם מקשיבים, ואשר חודרים לפרטיותם של סטודנטים על-מנת ל"חנך אותם מחדש", אינם מאמינים ואינם מממשים את הערכים והסיסמאות שהם חורטים על דגלם: לא חופש ביטוי, לא פלורליזם, ולא חופש אקדמי.
אני סבור כי האוניברסיטה והנשיאה בראשה מתחילה להבין כי יש פה בעיה אמתית הטוענת טיפול. זאת בעיקר בעקבות קריאת הדברים שהיא פרסמה בהתייחס לכנס של המחלקה לפו"מ. אשר על כן אינני רוצה לסיים בלי להציע פתרון.
אינני קורא לפטר מרצים או להשתיק פיות. רק לאזן. להוסיף מרצים בעלי נקודת מבט שונה מזו המקובלת במחלקה. רוצה לומר, אדם שמחובר גם לנראטיב היהודי –של שיבה עם לארצו לאחר 2000 שנות גלות ולא רק לנראטיב על אבוריג'ינים בני דת מוחמד שנמצאים פה למעלה מ-5000 שנים. סביר כי במחלקה לפוליטיקה וממשל יתנגדו לרעיון (בשם חופש הביטוי והפלורליזם כמובן), אבל אינני פוסל אפשרות כי אפילו במחלקה האמורה נפלו בעת האחרונה כמה אסימונים.
אני רואה חשיבות רבה בשינוי מעין זה. הסיבה לכך היא מפני שסטודנט המגיע ללימודיו הינו נוח להשפעה ולהתרשמות ממרציו המלאים בידע. אין לו כלים להתמודד באופן ביקורתי עם טענותיהם, ועל כן הוא נוטה לקבל אותן. לאחר שלוש שנים במחלקה הוא בטוח כי מה שידע עד שהגיע לאוניברסיטה אינו נכון, וכי האמת כולה נמצאת במה שלמד בשלוש השנים האחרונות במחלקה. די במרצה אחד בכדי לפוצץ את הבועה ולאפשר לסטודנט לשקול אלטרנטיבות באופן מושכל. מכאן החשיבות של הכנסת דעות נוספות ומאותה סיבה ממש סביר כי המחלקה תתנגד לשינוי מעין זה.