אווירת נכאים השתלטה אלינו. הטרור הברברי המתגלה שוב כאמצעי הפרימיטיבי ביותר של האויב שמנגד, שוב מכה בנו ללא רחם. משפחה מחוסלת על-ידי בני בליעל, צעירים שכל מאווייהם רצח ילדים, ואחרים יורים בכינון ישיר אל עבר אוטובוס ילדים. לדבון הלב, הנער בן ה-16 שנפצע, מחזיר את נשמתו לבורא עולם. המציאות מקאברית משהו, אולי אפילו מדכאת, אך מכאן ועד לניסיונות של גורמים שונים להלך אימים עלינו שמא אנו עומדים בפני כליון, הדרך ארוכה.
קיימת נטייה מוזרה אצלנו להביט אל השכן מהו עושה. ראוי שאנו נתמקד בעצמנו ובמה שאנו חייבים לעשות כדי לדאוג לאינטרסים שלנו, כל אחד מנקודת מבטו הוא. לצערנו הרב, המציאות הישראלית כיום היא כה טעונה ברדיפה אחר השונה, בשלילת זכותו להביע את דעותיו, עד כדי סוג של אנרכיה מחשבתית (ראו את התגובות בסוף המאמר). לו המנהיגים שלנו היו חסינים דיים כדי להתעלות מעל הקקופוניות המרגיזות, היינו יכולים כולנו להיות רגועים. הבעיה שהמנהיגות הישראלית, מכאן ומכאן, עסוקה בביקורת של האחר ולא ממש ממוקדת במה שהיא אמורה לעשות, היינו להוביל את צאן מרעיתה.
ממשלת ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה. המהלכים המדיניים באשר לפתרון הסכסוך הישראלי - פלשתיני עברו ליד קובעי המדיניות הישראלים. עתה מתפלאים מן הלחץ הכבד שבו נמצאת ממשלת ישראל לקראת חודש ספטמבר הקרוב. הפלשתינים המצטיירים בעיני הישראלי הממוצע כפרימיטיביים גמורים, הצליחו להכניס את ממשלת ישראל לסד מדיני קשה הלוחץ על גרגרתה עד כדי סכנת "חנק". מה עושים, איך מגיבים, איך פועלים? חכמים, עתה נזכרתם לשאול שאלות אלה? מדוע לא חשבתם לפני הרבה זמן ומדוע לא יזמתם מהלכים במקום להיגרר כעגלה רתומה לסוסים? לא הבנתם שאין וואקום מדיני בעולם?
אין כלל ודאות מה תעשה ארה"ב בספטמבר. אם היא לא תטיל וטו במועצת הביטחון, הסיכוי להכרזת מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים גדול למדי. ההיגיון אומר שארה"ב כן תטיל וטו. גם הפלשתינים אינם מעוניינים לקבע בתודעה העולמית הקמת מדינה משלהם שאינה אלא פיקציה כל עוד עזה נשלטת על-ידי חמאס. במצב הנוכחי, אין אפשרות לכונן את המדינה הפלשתינית. הבעיה היא תמיד עם העתיד הצופן בו הפתעות רבות. ישראל הייתה צריכה מזמן לצאת בתוכנית מדינית מקיפה שתקדים את זו של הפלשתינים.
האינטרס הישראלי הוא שמדינה פלשתינית תוקם. אין טעם להכביר מילים מדוע כי הנושא הזה נטחן עד דק. היתרונות של הקמת מדינה פלשתינית, מבחינתה של ישראל, גדולים יותר מאשר החסרונות. מה שבטוח שהמצב הנוכחי הוא הגרוע ביותר עבור ישראל. העולם כולו נגדינו, ולעומת זאת, הפלשתינים נהנים מאהדה עצומה.
ישראל חייבת לחתור לפתרון מדיני בהסכם. הסכנה הגדולה ביותר היא ששוב נגיע למצב שבו נאלץ לבצע מהלכים חד - צדדיים, היינו נסיגה אל אותם גבולות המוסכמים על מרבית הציבור הישראלי, אך לא נשיג בכך שקט. הגורמים הרדיקאליים בקרב הפלשתינים יצליחו לסכל את המהלך הישראלי.
למרות כל היחס השלילי של מרבית הציבור הישראלי כלפי ארה"ב, שומה על מנהיגי ישראל להגיע להבנות ברורות עם הממשל האמריקני. מוקדם לקנות את הקביעה של מומחים שונים לפיה ארה"ב אבדה את מעמדה הבינלאומי. בינתיים העובדות מוכיחות אחרת. לכן, עד ספטמבר יש מספיק זמן כדי שמנהיגי ישראל יגיעו לתיאום מלא עם ארה"ב לשם מאבק משותף לסיכול המזימות שבדרך. והכי חשוב, אל תהלכו עלינו אימים שמא אנו עומדים בפני חורבן נוסף. לא להגזים.
חג שמח.