אלפים רבים של ישראלים החיים ביהודה ושומרון הפכו לעבריינים בעל כורחם. ממשלת ישראל ניהלה ביו"ש במשך שנים מדיניות של לא לבלוע ולא להקיא. היא סיפחה בפועל את חבלי הארץ ההיסטורית, בנתה יישובים וסללה כבישים, אך לא עיגנה את הפעילות שלה בתשתית משפטית יציבה. המהפכה החוקתית והמשפטיזציה חשפו את הערווה ועתירות ארגוני השמאל הקיצוני לבג"ץ גילו שהמלך ערום. דוח טליה ששון ההרסני היה תוצאה כמעט מתבקשת של אוזלת ידן של ממשלות ישראל, שמעולם לא הסדירו את מעמדה של המדינה בלב הארץ. את פירות הבאושים כולנו אוכלים בפינויים אכזריים חוזרים ונשנים של יישובים לא מוכרים ביו"ש, ובאירועי "תג מחיר" שבעקבותיהם.
ממשלת נתניהו, הרועדת מאימת ספטמבר 2011 ומאיומיו של סלאם פיאד, לא מסוגלת להכריז היום על סיפוח. אבל בקרב חברי הכנסת מתגבשת יוזמה להסדרה חלקית של המצב. "הצעת חוק התכנון והבנייה" של חברי הכנסת חוטובלי, אלדד, דנון, אורבך ולוין מבקשת להחיל את חוקי התכנון והבנייה הישראלים על היישובים ביו"ש. המשמעות היא הפקעה של אישורי הבנייה מידו הקמוצה של שר הביטחון והעברתם למועצות המקומיות והאזוריות, כפי שמקובל בכל מקום בארץ. לא סיפוח, אבל כן החלת חקיקה אזרחית ספציפית על היישובים היהודיים.
חברת הכנסת חוטובלי אמרה ל'מקור ראשון': "חייבים להבין שבמסגרת המאבק על יהודה ושומרון הסדרת החקיקה היא המהלך החשוב ביותר. הבנייה תלויה בחקיקה. יש היום פחד מהכרזה חד-צדדית בספטמבר, אבל מהלך פלשתיני חד-צדדי הוא גם הזדמנות עבורנו למינוף המצב המשפטי ביו"ש. ההתיישבות היא עובדה קיימת ולא הפיכה, ואחרי ארבעים שנה צריך סוף-סוף לבסס את זה, לפחות דרך סיפוח השטח של היישובים". הצעה זו היא אולי המבחן הציוני הגדול ביותר של ועדת השרים לענייני חקיקה. האם השרים יתעלו מעל הפחד ויסדירו סוף-סוף את האנומליה המשפטית הזו?