מלבד החגים שציינו, שמקורם במקרא, ואשר חלה עליהם קדושת יום טוב לעניין איסור מלאכה, כמו בשבת (מלבד אוכל נפש כאמור) - יש גם חגים, שמקורם באירועים היסטוריים ודתיים, והם נקבעו על-ידי חז"ל. משום כך לא חל עליהם איסור מלאכה. אך גם חגים אלה הם בעלי משמעות רוחנית ממדרגה ראשונה. חגים אלה הם חנוכה, פורים, ט"ו בשבט ול"ג בעומר.
חנוכה הוא חג הסופגניות והלביבות? - לא במקורותינו. חנוכה מסמל את נצחון היהדות על ההתייוונות. הדלקת נרות חנוכה, זֵכר לפך השמן הטהור, שהספיק לשמונה ימים בבית המקדש, אף היא סמל לניצחון זה של אור התורה והיהדות. חנוכה מלמד גם את משמעות הנס, וכי גם הטבע - כפי שציינתי במאמרי על החג (ע"ע) הוא נס נסתר.
אוזני המן בפורים? כמו הסופגניות בחנוכה גם הם מנהג מסורתי מקובל, אך לא עליהם עומדת משמעות החג. בפורים אנו חוגגים את הצלת העם מכליה פיסית ורוחנית. סעודת החג היא תיקון לסעודת אחשוורוש, שנכשלו בה, והיין והשמפניה הנשפכים בה הם תיקון ליין נסך, היין האסור ששתו אצל המלך הפרסי ששלט על אימפריה שלמה. בפורים, כפי שמציינת המגילה, קיבלו עליהם היהודים שנית את התורה מתוך רצון ואהבה.
לא פלא שחז"ל מציינים כי פורים הוא במדרגה גבוהה יותר מיום הכיפורים (כפורים - כמו פורים). להגיע להתעלות רוחנית, ולשמחה יהודית אמיתית, מתוך גשמיות, אכילה ושתייה - זו המדרגה הגבוהה ביותר. כאן טמון אפוא סוד היהדות, כוחה וייחודה. בניגוד לדתות אחרות, היהדות אינה מתנזרת מן החיים הגשמיים אלא מקדשת אותם באמצעות קיום המצוות. מכאן גם הערך המוּסף והמשמעות שמעניקות המצוות לחיים ותרומתן העצומה לפיתוח האישיות, לגיבוש הזהות ולהַעֲצָמָה אישית. הן כלי להתחברות
האדם לפנימיותו ולנשמתו, שהיא חֵלֶק אלוקַ ממַעַל.