שימוש בכספי ציבור לפרסום עצמי ופוליטי - הפרשה הבאה?

איננו יודעים כיצד תסתיים פרשת הנסיעות הארוחות וההוצאות של ראש הממשלה ושל נבחרים אחרים שייבדקו ע"י מבקר המדינה. עם זאת, כאזרחים מתעניינים ומודאגים, עלינו להיערך לפרשיות החדשות שמזמנים לנו נבחרינו. אחת הפרשות הבאות תעסוק בפרסום עצמי ופוליטי של שרים וחברי כנסת על חשבון הציבור. נדגיש; ע"פ החוק הפסיקה והכללים קיים איסור גורף לפרסום מודעות, עריכת כנסים, תשלום לדוברים וליחצני"ם וכל הוצאה אחרת לקידום אישי ופוליטי במימון הציבור. בפועל היו ויש מקרים כאלה, והם מתרבים לקראת בחירות. קו ההגנה של הפוליטיקאי, שעבד יפה בפרשיות המינויים הפוליטיים, יהיה כמקובל; לא התריעו ולכן אין להעניש. האמנם? להלן רקע; בשנת 2002 פסק ביה"מ המחוזי בירושלים (ע"א 4459/98 )ׂ בעניין הבא; בשנת 1990, לקראת הבחירות, פירסם משרד החקלאות מודעות על חשיבות השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. את המודעות יזם השר רפאל איתן. הוגשה עתירה ליו"ר וועדת הבחירות המרכזית להסרת המודעות המציגות עמדות פוליטיות. הפרסום הופסק, היוע"מ לממשלה קבע שהמדינה לא תישא בעלות הפרסום, והעיתון בו פורסמה המודעה תבע לקבל תשלום עבורה. לאחר ערעור הגיע העניין לביה"מ המחוזי, להחלטה האם רפול באופן אישי ומפלגת צומת יחויבו בעלות המודעות. ביה"מ קבע שפרסום פוליטי מטעה את הציבור, הסבור שמדובר במידע מקצועי. דין פרסום פוליטי כדין מינוי פוליטי, בשניהם יש חריגה מסמכות תוך הפרת אמון הציבור. בנוסף נקבע כי לא חלה על השר חסינות בעניין זה, מאחר שאין מדובר במעידה מקרית בביצוע תפקידו אלא בפעולה שהוא תכנן וידע שהיא בעייתית. ביה"מ קובע כי יש להבחין בין פעילות פוליטית מותרת של שר לבין תפקידו המקצועי והמינהלי, בו ניתן לחייבו אישית על נזק שגרם בחריגה מסמכות. בחיוב המדינה בעלות הפרסום הפר השר את חובת הנאמנות כלפיה, ולכן עליו להשיב לה את הנזק שגרם. זאת על-פי חוק השליחות, חוק החוזים (תרופות) ודיני עשיית עושר ולא במשפט. התוצאה: השר חוייב להחזיר למדינה את עלות הפרסום הפוליטי האסור. שלוש שנים מאוחר יותר פרסם החשב הכללי באוצר, בשנת 2005, הוראת תכ"מ (תקנון כספים ומשק המחייב את כל משרדי הממשלה) לפיה פרסום ממשלתי מטרתו לסייע לציבור לדעת את זכויותיו. אין לפרסם בעלי תפקידים מסויימים, אין לפרסם היבטים אישיים או לייחס הישגים אישיים לשר או לממלאי תפקידים אחרים, שנה מאוחר יותר פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחייה לגבי פרסום מודעות על-ידי עובדי ציבור ונושאי משרה. בהנחייה המחייבת קובע היועץ: "עובד ציבור אינו רשאי לפרסם מודעות מתקציב משרד ממשלתי שתוצאתן פרסומת אישית של עובד הציבור או לצורך קידומו. המימון הציבורי אמור להיות מנוצל לקידום מטרות המשרד ולא לקידום מטרות אישיות או פוליטיות". עתה אנו שומעים שנשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל נערכים כבר לבחירות הבאות. ראש הממשלה כבר הקים צוות ושכר מומחים לנושא, וסביר כי שרים נוספים יעשו כן בקרוב. כך אהוד ברק וכך מועמדי מפלגת העבודה. האם נראה שימוש בכספי מדינה לפרסומים פוליטיים ואישיים? האמת, לא צריך לחכות לעתיד. ביום 27.10.2010 פרסם הח"מ בעיתון גלובס כתבה על כבישים 2 ו-,4שמצבם העגום מרחיק את הפריפריה מן המרכז, והביא לידיעת הקוראים כי בכבישים הוצבו שלטי ענק בעלות לא מבוטלת, המשבחים את ראש הממשלה ואת שר התחבורה באופן אישי על אהבתם לפריפריה. זהו פרסום אסור ע"פ בית המשפט, הוראות התכ"מ והוראת היוע"מ לממשלה. היוע"מ וינשטיין כמו קוראי גלובס ושאר אזרחי המדינה, מודע לעניין, אך לא הגיש תביעה ולא דרש השבת הסכומים למדינה, למרות שזהו בדיוק תפקידו. האם כך ינהג גם לקראת פרסומי הבחירות שכנראה מתחילים הפעם מוקדם מהרגיל?