סיקור "פרשת ברק" בעקבות דוח מבקר המדינה ה-61 ו"פרשת ארד" המשפריצה לכל פינה ריקה בעיתון זה או אחר, יש מכנה משותף: שום התייחסות עניינית. רק פוליטיקה קטנה, אינטרסים צרים וזרים ועיתונאים מגוייסים כדי לקפד את ראשם של אלה ואלה. יתכן והתוצאה מתחייבת, היינו הורדתם של המעורבים בשתי הפרשות מן הבמה הציבורית, אך יחד עם זאת, כל מי שהעיתונות והתקשורת יקרות לו, איננו מסוגל לנצור את פיו ולהתעלם מעבודת הפלסטר של בכירי התקשורת הישראלית, אף על-פי שהם וחבריהם הכתירו אותם כך. לפני שיבשה הדיו בדוח מבקר המדינה, הזדרזו כמה וכמה עיתונאים "בכירים" למתוח ביקורת על האפליה, כביכול, בין שר החוץ, ליברמן, לבין שר הביטחון, ברק, בכל הקשור להעברת עסקיהם לבנותיהם. אין זה משנה שלא מר ליברמן ולא מר ברק הועמדו לדין על עסקות "סיבוביות". העיקר הם כבר אשמים. לאלה יש לומר רק זאת: מר ליברמן לא הועמד לדין, לעת עתה, על שום דבר שיוחס לו וודאי לא נמצא אשם. עיתונאים זריזים כבר קבעו את פסק דינם טרם החל איזה שהוא תהליך משפטי. מבקר המדינה לא מצא כל עילה פלילית להגשת כתב אישום נגד שר הביטחון, ובכל זאת עיתונאים "אובייקטיביים", צמאים לראות את מר ברק מחוץ למשרד הביטחון, ביחד עם פוליטיקאים אינטרסנטים שכל עניינם הפלת ברק ולא באמת שלטון החוק, כבר קבעו שעל היועץ המשפטי לחקור ולהעמיד את ברק לדין. אליבא דה אותם שוחרי שלטון החוק, אומנם ברק אשם אך למען לא ייווצר מצג שווא, ראוי בכל זאת להיצמד להליך הפורמלי של העמדה לדין. גם ב"פרשת ארד" נוהגים הבריות לפי נטייתם הפוליטית ולא לפי כללי המשטר הדמוקרטי. עיתונאים התומכים בראש הממשלה ויועצו לשעבר, כבר קבעו שהעבירות המיוחסות למר ארד מינוריות למדי היות שהמדובר בהדלפת עניינים כלכליים ולא ממש ביטחוניים. מאידך, אלה הרוצים ממש בנפילתו של מר נתניהו ושונאים את מר ארד יודעים לספר שהמדובר בהדלפות של מידע היורד לשורשי הביטחון הלאומי בישראל, עד כדי סיכון ממשי שלו. אם מותר להמר, דומה שלא אלה ולא אלה יודעים בוודאות במה הדברים אמורים. הם כן יודעים מהי המטרה הפוליטית שלהם ומהם רוצים להשיג באמצעות ניגוח ראש הממשלה ושר הביטחון. חזקת החפות נרמסה עד אפר. שוחרי שלטון החוק הדואגים ממש לעתידה של ישראל, דווקא את העיקרון הכה פשוט הזה של חזקת החפות שכחו. ממש בטעות. המנטרה הכה מוכרת בישראל של כולם מושחתים וכד' היא המניעה את המערכות ותחת גלגליה נטחנים עד דק כל אלה הנוגעים בפוליטיקה. ספרו "שפת השחיתות ותרבות המוסר הישראלית", מתייחס פרופ' יוסי שיין לדבריו של מי שנחשב ל"מר מוסר ואתיקה" בישראל, הלא הוא פרופ' אסא כשר. להלן ציטוט מתוך הספר שיבהיר עד היכן הגענו: "מר אתיקה" מבקר קשות את המהירות שבה דורשים לוחמי השחיתות בחברה האזרחית לעבור מביקורת על בסיס מוסרי - אתי לגינוי פלילי...הטלת עונש פלילי על מי שפעל מתחת לרף האתי היא אחד מסממני "בלבול היוצרות הממאיר", הנובע משפת השחיתות שבה "מושג העבריינות (מושחתים), הכרוך בשיחת חולין במושגי המחשבה הזדונית והענישה, אינו מתאים לעולם האתיקה". נרשה לעצמנו לפרש ולקבוע שלא כל מה שפגם אתית הוא גם פגום פלילית. את זאת יודעים כולם, כולל העיתונאים והפוליטיקאים, אך כשהאינטרסים הצרים גוברים על היושר האינטלקטואלי, התוצרים פגומים ביותר. נסיים בדוגמה שתמחיש עד כמה היושר והיושרה נעדרים אצל חלק בלתי מבוטל של פוליטיקאים ואנשי שלומם, עיתונאים מטעם. ראש הממשלה לשעבר, אולמרט, לא נמצא אשם, לעת עתה, בשום ערכאה משפטית ולא הוטל עליו כל עונש. העובדה הזו איננה משנה כלל את העובדה שבחסות פוליטיקאים משופשפים ועיתונאים מטעם, ראש הממשלה נאלץ לפנות את מקומו בגלל שניים שלושה אנשים שהחליפו את העם ושיקול דעתו, ועד היום הוא זוכה לקיטונות של השמצות מבלי, כאמור, שבית משפט כלשהו מצא אותו אשם. גם ברק וגם ליברמן חווים את אותה חוויה. במשטר דמוקרטי העם אחראי על האתיקה והמוסר של נבחריו ולא בתי המשפט. כל עוד לא נמצאו אשמים, גם הפוליטיקאים זכאים ליהנות מזכות החפות.