באירועים שהתפתחו ביום הנכבה השבוע, שבאו עלינו בהפתעה, קיבלנו תזכורת לצפוי, לקראת ספטמבר. אך מעבר לכך, קיבלה הפזורה הפלשתינית מסר ברור: גבולות ישראל פרוצים ומשימת ה"עליהום" הפוטנציאלית לאחר ההכרזה האפשרית על מדינה פלשתינית במועד זה אינה כה בלתי סבירה, כפי שאולי חשבו תחילה.
יתר על כן, הפלשתינים היכו בנו הפעם באיגוף תודעתי. במקום הפגנות אלימות בשטחים, הם יצאו ממחנות הפליטים בסוריה, בלבנון ובעזה אל גדרות הגבול בצפון ובדרום. זה הנרטיב שהם מבקשים להנחיל לדעת הקהל במערב: מפגינים לא חמושים, שבאו לדרוש צדק ולממש את זכות השיבה. לא טרור, לא מתאבדים מוסתים, אלא מחאה לא אלימה נגד דיכוי וכיבוש. וזה לא פחות מסוכן לנו.
יש להבין ולהפנים, שהפלשתינים כיום הם יריב שונה מבעבר, הם הבינו כי פיגועי ההתאבדות והטרור האלים הם אסון מדיני. הם מבינים כיום איזה כוח אדירים חבוי עד כה בהתנגדות שאינה חמושה ואלימה הנתקלת בכוחות חמושים ישראלים ובירי מידיהם, ובמראות הקשים של הרוגים ופצועים. דווקא תמונות אלו מחלישות את מדינת ישראל.
לכן, דווקא במעשים אלה של חציית הגבולות, מדינת ישראל צריכה לראות זאת כפגיעה חמורה בריבונות המדינה ולמעשה הכרזת מלחמה, והכתובת לכך אינם המפגינים הפלשתינים אלא נותני החסות והמארגנים והמשגרים, דהיינו - המשטר הסורי, ממשלת החמאס בעזה.
כתוצאה מכך, אין להסתפק אך ורק בתלונות לאו"ם, יש לנקוט בפעולות נוספות, ולא בהכרח בפתיחת מלחמה, אלא בפעולות כאלה מהן הם יבינו שאנחנו רציניים בהגנה על גבולותינו. למשל, עולה בדעתי, שעם פריצת הגדרות בצפון, מטוסי חיל האוויר יטוסו מעל מוסדות המשטר בסוריה עם בום על-קולי, לאות הזהרה בשלב זה. ו/או להעביר אזהרה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ועוד רעיונות שנמצאים קרוב לוודאי אצל מקבלי ההחלטות. אכן, יש לראות זאת כפגיעה חמורה בריבונות המדינה.