ידיעת כמה מושגי-יסוד לא תזיק

גבולות בטוחים מושג זה נכנס לשיח הישראלי באמצעות החלטה 242. על-פי הספין הישראלי מדובר בהחלטה זו על נסיגתה של ישראל לגבולות בטוחים ומוכרים. ולא היא! מונח זה נזכר בקשר עם זכותן של כל המדינות (שמעתם את זה? - כל המדינות!) לחיות בגבולות בטוחים ומוכרים. האח החורג של מונח זה הוא "גבולות ביטחון". גבולות ביטחון? אין דבר כזה. הביטחון תלוי בשורה ארוכה של גורמי כוח צבאי ועוצמה כלכלית וחברתית ולא בתוואי הגבול. כדאי להיזכר שאת המפלה (הזמנית) הגדולה ביותר ספגה ישראל כאשר בינה לבין מצרים הפריד "הגבול הבטוח" של "התעלה האנטי-טנקית הגדולה בעולם" - תעלת סואץ. ואת הניצחון הגדול ביותר בתולדותיה השיגה ישראל מתוך "גבולות 1967". גבולות ביטחון קיימים רק ברטוריקה של מנהיגים ישראלים מסוימים כשהם מחפשים תירוץ איך לא למלא אחרי סעיף אחר של 242 והוא: נסיגה משטחים בשנים הראשונות אחרי קבלת החלטה 242 סירבה ישראל להסכים לה, משום שהוזכרה בה נסיגה. כעבור זמן גילה אחד מחכמי הפלפול שלא נאמר (בנוסח האנגלי, לא הצרפתי) נסיגה "מהשטחים" כי אם "משטחים". משמע, לא מכולם אלא מחלק מהם. והיו גם חכמי-יתר שאמרו כי אחרי נסיגת ישראל מסיני היא ביצעה "נסיגה משטחים" ואינה חייבת עוד שום נסיגה נוספת. אבל להחלטה 242 יש גם מבוא שבו נאמר במפורש כי אין להסכים לסיפוח שטחים בכוח. קריאת שני החלקים יחד, דבר קשה במיוחד לאנשים שטחיים אבל מן הראוי שילמדו אותה בבתי הספר, מוכיחה בבירור כי הנסיגה חייבת להיות מכל השטחים אלא אם כן יוסכם בין הצדדים אחרת, שאז לא יהיה זה סיפוח בכוח כי אם בהסכמה. אוסלו הסכם אוסלו משמש גם הוא חומר-גלם לתת-חוכמולוגים. תמצא אותם לרוב בין אלה שהתנגדו להסכם מעיקרו, ואף תבעו להעמיד לדין את "פושעי אוסלו", אבל אם אפשר להפיק מההסכם שנזנח ונשכח איזה בדל-תעמולה, אפשר להשתמש גם בו. בניגוד להסכם אוסלו אחד מחכמי משרד החוץ לשעבר מצא מטבע של כסף בערימת האשפה: הכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית מנוגדת להסכם אוסלו! טוב, אז אנחנו לא מילאנו אחרי כל סעיפי הסכם אוסלו. יש "מעבר בטוח" חופשי בין הגדה והרצועה? ואיפה שדה-התעופה והנמל בעזה? אבל, כמו שידע בגין לומר בלטינית: הסכמים יש למלא. נכון ויפה, אבל קיים גם כלל משפטי שאם צד אחד אינו ממלא אחרי תנאיו של הסכם, גם הצד האחר אינו מחויב לו. אז לאן נגיע עם הנימוק הזה? נגיע לאיסור על ההתנחלויות. הסכם אוסלו אינו אוסר הקמת מדינה פלסטינית. הוא אוסר על שני הצדדים (שני הצדדים!) לקבוע עובדות בשטח ללא הסכמה הדדית. והרי כל מפעל ההתנחלויות האדיר הוא קביעת עובדה בשטח בלא הסכמה הדדית. מי שמבקש להסתמך על הסכם אינו יכול להסתמך רק על הסעיפים הנוחים לו. סמכויות עצרת האו"ם והגאון התורן של משרד החוץ מבין בכורסאות, אבל לא במדיניות. גם הוא נבר באשפה ומצא מטבע: לעצרת האו"ם אין סמכות החלטה! גם אם תכיר במדינה פלסטינית לא יהיה להחלטה שום תוקף משפטי. ואת זה אומר מישהו שהמדינה שלו, המדינה שהוא חי בה, הוקמה בתוקף החלטה של עצרת האו"ם. הרי כך נאמר במגילת העצמאות: "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". ונוותר על הסיפור הנשכח של מלחמת קוריאה שעליה החליטה ואותה ניהלה עצרת האו"ם...