"זהו. אנחנו כבר באמצע מאי", אני חושב לעצמי. "הבגרות באזרחות היא בעוד חודש. מה שלא הספקתי ללמד עד עכשיו - אבוד. הנושאים שעליהם לא הספקנו לשוחח - לא יעלו עוד לדיון. נשאר לחזור על החומר שנלמד ולהתפלל לטוב".
"חינוך לאזרחות הוא תהליך הכרחי בחברה דמוקרטית. הזיקה בין אזרחות לחינוך היא מהותית-ערכית, שכן היא מושתתת על תפיסת החינוך כאחד מערכי היסוד של הרעיון הדמוקרטי". כך מספר ה"מדריך להוראת מקצוע האזרחות" של משרד החינוך בפרק המבוא. התלמידים שלי יסיימו את השנה ויתפזרו, חלקם ליעדים שונים של "שנת שירות" לפני הגיוס, וחלקם היישר לצבא. הם הולכים
"להיות אזרחים בישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית" - זהו שמו של ספר הלימוד באזרחות שאותו שיננו החרוצים שביניהם. חלקם הגדול, ניתן להניח, יגיעו במסגרת שירותם הצבאי ל"שטחים". האם יזכרו שאחד מארבעת היסודות לקיומה של מדינה הוא "טריטוריה בגבולות מוכרים"? אולי יחזרו חלק מהם לשיעור שבו דיברנו על הגבולות הלא כל-כך מוגדרים של המדינה, על השאלה המורכבת כיצד מדינה היא דמוקרטית בחלקה האחד ושולטת בכוח הצבא בחלקה האחר?
ייתכן שבחודש ספטמבר תוכרז מדינה פלסטינית, ואולי יביא הדבר לתבערה, ותלמידיי יהיו בין הכוחות שיתעמתו מול פלסטינים בני גילם, רעולי פנים, מניפים כרזות וסמלי ארגונים פלסטיניים שונים שאינם מופיעים גם בחומר הלימודים בהיסטוריה. הם יבצעו את המשימות שיוטלו עליהם בדרך הטובה ביותר. הם תלמידים מצוינים. אינני בטוח באיזו מידה יבינו את מה שמתחולל מולם.
"התלמידים יבינו את זכותו של העם היהודי להקמת מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית ואת הלגיטימציה לקיומה...", קובע ה"מדריך למורה", ומזכיר שהזכות הזו מופיעה בהכרזת העצמאות כזכות אוניברסאלית הנתונה לכל עם ועם. האומנם?...
כחלק מהגדרתה של המדינה כמדינה יהודית, יגיעו תלמידיי בשירותם הצבאי גם לשמירה ביישובים ב"שטחים", וינסו להפריד בין פלסטינים לבין "נערי גבעות" שייצאו לפרוע בהם כנקמה על פיגוע תורן. חלקם יספגו בוודאי קללות עסיסיות משני הצדדים, ואז מן הסתם יעלה בראשם השיעור שבו עסקנו ב"שסע האידיאולוגי-פוליטי" הקיים במדינה, ובמרכזו שאלת הוויכוח על עתיד "השטחים".
אך שאלה זו, ניסיתי להסביר, אינה שאלה של ויכוח פוליטי בלבד. מדובר בדילמה אזרחית מורכבת, הנובעת מהעובדה שמדינה דמוקרטית שולטת על תושבים נטולי-זכויות אזרחיות בניגוד לרצונם במשך עשרות שנים, ולמרות התמשכות מצב זה, הוא עדיין מוגדר זמני. האם המדינה השולטת נשארת דמוקרטית? כיצד מתיישב מעמדם של הפלסטינים בשטחים עם העקרונות הדמוקרטיים שאותם למדנו בפרק "מהי דמוקרטיה?". הספר אינו מתייחס לשאלה זו כנושא לדיון בכיתה, אלא רק כעמדה פוליטית אחת מתוך עמדות שונות ב"שסע האידיאולוגי-פוליטי". האם חוסר ההתייחסות נובע מההנחה שעוסקים כאן במדינת ישראל, ו"השטחים" אינם חלק ממדינת ישראל?
החבר'ה הנהדרים שזכיתי ללמד השנה "ייצאו מהבועה" ויפגשו ישראלים שונים - נוצרים, מוסלמים ודרוזים, עולים חדשים "ספק יהודים" ועוד. בהתאם למטרות תוכנית הלימודים באזרחות, לימדתי אותם על סוגיית הזהות של אזרחי ישראל:
"זהות אזרחית: מי שמדגיש את המרכיב האזרחי מגדיר את זהותו כישראלי, ובכך הוא מבליט את זיקתו למדינת ישראל".
כמורה ומחנך אני מתחבר בקלות להגדרות אלה, אך המציאות החוקית טופחת קלות על פניי ומזכירה לי את הרשום בתעודת הזהות הקשישה שלי: "לאום - יהודי". לא ניתן לציין "ישראלי" בסעיף הלאום, ואצל האזרחים הצעירים במדינה סעיף זה בתעודה מסומן ב: -------, כתוצאה מהסכמים קואליציוניים לאחר הוויכוח בשאלה "מיהו יהודי?".
שנת הלימודים מתקרבת לסופה. אני מתרגש, מתוח לקראת בחינות הבגרות, ומתוסכל מכך שלא דיברנו על הדברים החשובים מכל בחינה: מהי בעצם מדינת ישראל? מיהו ישראלי? ומה עושים עם שלל המושגים החשובים שלמדנו את הגדרתם בעל-פה לקראת הבחינה - זכויות אדם וקבוצה, חירות ו"דמוקרטיה כערך" - לאחר מסיבת סיום י"ב?