יכולה להיות מחלוקת. צד אחד יטען כי האישה לקחה על עצמה אחריות בכך שהעמיסה על עצמה סחורה מעבר ליכולתה, כי הסחורה הסתירה מעיניה את המדרגות, כי בין כה המעקה לו היה מותקן במקום לא היה מסייע בידה שכן כאמור שתי ידיה היו אוחזות בסלים.
צד שני יטען כי המדרגות חייבות להיות תקינות ותקניות, כי לו היו מדרגות כשמעקה ניצב בצידן הייתה האישה יכולה להיעזר בהן על-אף הסלים, כי הגוף הציבורי האחראי על התקינות היה חייב לצפות כי המדרגות ישמשו גם אישה עם סלים.
בטרם הבהרות נוספות, ראוי לעיין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הדן בסוגיה דומה, וכה נפסק ע"י השופט י' גריל:
"ח. אבהיר את עמדתי: ציינתי קודם לכן שמקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעת שחובות חקוקות המחייבות התקנת מעקה במהלך מדרגות אינן חלות בעניננו הואיל וסעיף 3.42 של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו, ואגרות) תש"ל-1970 (תוספת שניה) חל לגבי מהלך מדרגות שבו יותר משלוש מדרגות, ואילו בעניננו מדובר בשלוש מדרגות.
הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970 (סעיפים 49, 54, 55) אינן חלות הואיל וגן ילדים אינו נכלל בהגדרת "מפעל".
יחד עם זאת יש לבחון האם קיימה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה כלפי התובעת למניעת אירוע התאונה.
מהלך המדרגות נשוא הדיון (נ/1, ת/4-ת/6) הוביל מן הגן אל שער הכניסה.
מקום איסוף האשפה הוא מחוץ לגדר של הגן והתובעת בתפקידה כעוזרת לגננת ירדה ועלתה באותו יום מספר פעמים בדרך זו על-מנת לפנות את האשפה, וכדבריה עמ' 14 לפרוט':
"אספתי כל מה שהיה צריך להיזרק כי יש הרבה פסולת בגן..... אספתי וכל פעם הייתי לוקחת את השקית יוצאת מהגן וזורקת בפח אשפה שמחוץ לגדר....".
את השקיות תיארה התובעת באותו עמ' 14 לפרוט' כשקיות ניילון, בגובה כחצי מטר או יותר קצת. בזמן אירוע התאונה החזיקה התובעת בידה שקית אשפה, עיינו, עדותה, בעמ' 24 לפרוט'.
המדובר במהלך מדרגות בין הגן לבין השער המשמש את העובדות בגן, ובהן גם התובעת, כשביום המקרה נזקקה התובעת לעשות שימוש במדרגות אלה לפינוי האשפה מן הגן.
י"ט. הדעת נותנת שבדר"כ כאשר משתמש אדם במדרגות אלה כששתי ידיו פנויות אין הוא נזקק למעקה לצורך משען יד, ויוכל במקרה הצורך לעשות שימוש בגדר שבצד המדרגות. אך במקרה שבפנינו ירדה התובעת במדרגות אלה כשהיא נושאת בידה שקית אשפה כמתואר בעדותה, וכאשר עמדה על המדרגה העליונה והרימה רגלה כדי להזיז את הקרטון מדרכה איבדה את שיווי משקלה ונפלה.
יש להבחין היטב בין מי שמשתמש במדרגות כששתי ידיו פנויות, ויכול הוא לעשות שימוש, למשל, בגדר שבצד המדרגות, במטרה למצוא אחיזה ומשען בשעת הצורך, לבין מי שאוחז בידו שקית אשפה כפי שאחזה התובעת בשעת הארוע.
מי שמאבד שיווי משקלו במצב דברים זה עלול אכן למעוד וליפול אם לא יעמוד לרשותו מעקה שישמש אותו כמשען - יד לעת הצורך, מעקה כזה למשען יד לא עמד לרשותה של התובעת כאשר איבדה שיווי משקלה, עת הייתה בדרכה כששקית האשפה בידה.
הנתבעת, כמעבידתה של התובעת, חייבת הייתה לצפות שהעובדות בגן תעשינה שימוש במדרגות אלה, בין היתר, כפי שעשתה התובעת בזמן האירוע. האפשרות שהעובדת תאבד שיווי משקלה בהליכתה במדרגות, שעה שידה תופסת חפץ כלשהו במהלך עבודתה, היא אפשרות שהנתבעת יכולה וחייבת הייתה לצפות. לא היה כל קושי להיערך לכך ע"י התקנת המעקה שישמש כמשען יד.
אני מקבל טענת ב"כ התובעת בעמ' 2 של סיכומיו כי העדר המעקה במקום מנע מן התובעת להיאחז בו כדי להשיב לעצמה את שיווי משקלה.
חובת הנתבעת להתקנת המעקה אינה נובעת מפקודת הבטיחות בעבודה אלא מתוך חובתה כמעבידתן של עובדות הגן לדאוג לבטיחותן, ומתוך שהנתבעת חייבת הייתה לצפות שמי שתעשה שימוש במדרגות תוך כדי עבודתה עלולה להיקלע למצב שבו תאבד שיווי משקלה, ואם ידה לא תהא פנויה (משום שהיא אוחזת בחפץ או חפצים לצורך עבודתה, בדרכה אל הגן, או מן הגן) תתקשה להחזיר לעצמה שיווי משקלה בהעדר מעקה של ממש למשען יד".
[ת"א 718/96 זיסה הולדר נ' עירית חיפה (בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: י' גריל, פורסם בפדאור)].
עינינו הרואות כי בית המשפט העדיף את גרסת צד שני, וחייב את עיריית חיפה באחריות. הטעם לכך הוא גם הדאגה לשוליים בתכנון. פרטי הבניין אינם אמורים לשרת רק צעירים אתלטים שלא ימעדו במצב דומה וגם אם ימעדו - ידעו להימנע מנזקי גוף. המדרגות אמורות לשמש גם זקנים וטף, עמוסים בסלים, ובעלי מגבלות פיזיות שונות.
דרכו של אדם בהליכתו כי אינו מביט לארץ, ולכן מנעו תקנות התכנון והבנייה מהלכי מדרגות בני 1 או שתי מדרגות בלבד, המהוות מכשול ואדם ההולך בדרך ישרה עלול למעוד בהן. ובכלל זה - המודל האנושי אינו האתלט הצעיר, אלא דווקא המבוגר והמוגבל.
מתוך גישה זו התקין מתקין התקנות את חקיקת המשנה, ומתוך גישה זו בלבד צריך לתכנן, כמו גם לבדוק אירועים שונים ולפסוק דין.