אילו שר החינוך היה תלמיד באחד ממוסדות החינוך שהוא אחראי עליהם, הוא היה מקבל ציון שלילי על פרויקט קיצור החופש. המורה הסבלני היה מעיר לו כי התוצאה אכן נכונה וראויה, אבל הדרך בה הוא הגיע אליה פסולה.
הדיון בקיצור החופש הגדול מתקיים כבר כמה שנים מעל במות שונות. הוא עלה לסדר היום בסוף השנה שעברה, שנה שבה "תקופת החגים" הייתה צמודה ממש לתחילת שנת הלימודים - תופעה שמתרחשת אחת לכמה שנים. כך יצא שהתלמידים חזרו ליום או ליומיים לבית הספר ואחר-כך שוב יצאו לחופשת חגים ארוכה, ובפועל המדינה הייתה בחופשת קיץ ארוכה מאמצע אוגוסט ועד סוף ספטמבר.
השנה, החגים יחולו בחודש אוקטובר, מספיק זמן כדי להחזיר את הזאטוטים לספסל הלימודים ולהתחיל "להרביץ בהם תורה". ההחלטה לקצר בשבוע את החופשה יכולה הייתה להתקבל כסבירה, אילולא הדרך המוזרה שבה בחר השר לעשות אותה: מהיום למחר. משל התלמידים, ההורים והמורים היו בובות או פועלי ייצור במפעל של "אפל" בסין.
במאמר מוסגר אפשר גם לומר שלא צריך לסיים חמש יחידות במתמטיקה כדי להבין מהר מאוד שבעצם
גדעון סער שיחק בפאזל: הוא קיצר בשבוע את החופש בקיץ, אבל "החזיר" למורים ולתלמידים את אותו שבוע בריבית דריבית, משל היה מנהל בנק נדיב ומתחשב. זו גם הסיבה שבכל המהומה שנוצרה סביב פרשת הארכת החופש הגדול לא שמעתם מילה מהמורים. סער העדיף לטלטל מדינה שלמה, לגרום נזק לא מבוטל לתעשיית התיירות בישראל, לגרום לשינויים בעשרות ארגונים, חברות, תוכניות ואירועים, והעיקר שלא להתעמת עם המורים.
כשל תרבות התכנון לטווח ארוך
אבל לא זו הנקודה האמיתית. הכשל החמור בתהליך קבלת ההחלטות של השר מאפיין ליקוי חמור שמדינת ישראל טרם הצליחה לתקנו 63 שנים לאחר הקמתה. זוהי תרבות התכנון לטווח ארוך.
הגרמנים, ההולנדים, השווייצרים, שלא לדבר על האמריקנים, יודעים כבר היום היכן הם יבלו את חופשת הקיץ שלהם ב-2012, הם יודעים מתי ייצאו לחופשה ב-2013 ואלו חלומות הם יכולים להגשים ב-2015. באותה מידה הם עובדים בארגונים וחיים במסגרות חברתיות וכלכליות שמתכננות כמה שיותר לטווח ארוך. אזרח-הורה במדינות אלו יודע בדיוק מתי הילדים שלו לומדים ומתי הם יוצאים לחופש (נכון, בהבדל אחד - מספר ימי החופשה שלהם קטן הרבה יותר מאשר בישראל, אבל זה כבר דיון אחר). שערו בנפשכם ששר החינוך של אנגליה היה קם בבוקר ומחליט לקצר את חופשות חג המולד או הפסחא מהיום להיום? תוך פחות מ-24 שעות הוא היה מוצא את עצמו בלשכת העבודה.
מועצות מנהלים, מנכ"לים ובעלי עסקים משקיעים שעות רבות של עבודה בתחילת כל שנה או רבעון, כדי לקבוע לעצמם יעדים ומשימות. קבלנים ומבצעי פרויקטים מתמחרים עבודות על בסיס שעות עבודה של עובדיהם, שבין היתר מבוססות על ימי העבודה והחופשות במשק. חריגה בלתי צפויה בתחום זה עלולה לגרום לנזקים של מיליוני שקלים ואובדן ימי עבודה.
בישראל המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית. אדם רוצה לקבוע את מקום-מגוריו באזור מסוים, ולצורך כך הוא בודק את תוכניות המיתאר, מתעניין בתוואי התחבורה באזור, קורא על תוכניות לסלול כבישים, בתי-ספר ואזורי מסחר, ומקבל החלטות גורליות לגבי עתידו. זה מתחיל מזה שהסיכוי שייכנס לדירתו בזמן, שקול לסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תצלצל אליכם מחר בבוקר. וגם כאשר הוא ייכנס באיחור רב, סביר להניח שיחכה כמה שנים טובות עד שיראה את מה שהובטח לו או שלא יראה בכלל. בחירות מקומיות ברשות המקומית שבה הוא גר יגרמו לראש העיר החדש לשנות תוכניות בנייה אלו ואחרות, ישתמש בכוחו הפוליטי כדי להעביר החלטות בוועדות השונות ויגזור קופונים.
ולמה ללכת כל-כך רחוק? אפילו את השעון שלנו אי-אפשר לכוון לטווח ארוך. מישהו יכול להתחייב מתי יסתיים שעון החורף בשנה הבאה? מישהו יודע מתי יתחיל שעון הקיץ בעוד שנתיים?
רוצים עוד דוגמאות? בל"ג בעומר האחרון קראו רבים את הרעינוות האוויליים של הרבנים הראשיים לדחות את המדורות כי הן עלולות לגרום לחילול שבת. האם העובדה של"ג בעומר נפל בשבת נודעה לרבנים רק ערב החג? זהו אותו משרד שהשר שלו שבועיים אחרי ל"ג בעומר החליט לקצר את החופשות של הילדים מבלי לבדוק את כל ההשלכות, מבלי להתייעץ עם ההורים שלמענם כביכול עשה את המהלך. אידיאולוגיית "זבנג וגמרנו" היא השלטת והיא נותנת הטון. סיפוק מיידי, חיים מהיום להיום כאילו שאין באמת מחר.
והעיקר והעיקר - לגזור קופון
היעדר תרבות תכנון הוא חלק מתרבות שלטונית קלוקלת שמאפשרת לפקידים ולשרים להשפיע על המציאות של חיינו היומיומיים בהינף יד, ללא מנגנוני בקרה או איזון. המניעים לשינויים יכולים להיות נכונים, אבל הדרך לביצועם יכולה לשגע פילים. היא מונעת מאינטרסים אישיים, מראייה לטווח קצר והשפעה של לוביסטים וארגונים שיש להם עניין בתהליך זה או אחר.
שר החינוך הצדיק את החלטתו החפוזה בכך ש"אם לא הייתי מחליט עכשיו, זה לא היה קורה". סער לא יודע איפה הוא יהיה בשנה הבאה, והוא לא יודע מי יישב על כיסאו, אז למה לא לגזור קופון עכשיו ולצחוק כל הדרך אל אולפני הרדיו והטלוויזיה?