הבעיה בתגובתיות הנובעת מאינסטינקט השריר היא שהיא לוקחת לנו את חופש הבחירה, את היכולת לבחון את הדברים באופן מושכל ולפעול בהתאם. לרוב - והאופן בו הגבנו להכרזת הפיוס מוכיח זאת - תגובה אימפולסיבית כתגובה למהלך של היריב גורמת לפעולה באופן שאינו משרת את מטרותיו של הפועל.
כיצד ניתן היה לפעול אחרת בהקשר להודעת הפיוס? "ממשלת ישראל קוראת לחמאס לאמץ את עקרונות הקוורטט ולהכיר במדינת ישראל", היה מכריז ראש ממשלתנו ומוסיף: "אנו מצפים כי התפייסות זו תביא עימה, מיידית, הפסקת הירי על יישוביי הדרום". במקביל, מאחורי הקלעים היו מופעלים האיחוד האירופי וארה"ב אשר היו מכריזים סוג של "אם - אז". כך היינו עשויים להיתפש כמעודדי הידברות תוך הפניית תשומת הלב הבינלאומית ועימה הלחץ על החמאס.
"הא, זה לא היה עובד" תאמרו. ייתכן שכן, ייתכן שלא, ועדיין פעולה שלא מתוך אינסטינקט השריר - פעולה מושכלת - היא בעלת סיכויי הצלחה גבוהים יותר ונראות ציבורית-בינלאומית טובה מאשר הצעד בו נקטה ממשלתנו.
אינסטינקט השריר מיועד לדאוג להישרדותנו. עוד בתקופה בה התהלכנו כשעור לחלצינו ונבוט בידינו היה במהירות שמקנה מנגנון הפעולה - תגובה לשרת את הישרדותנו. בני אדם, וממשלת ישראל בפרט, מוכיחים עד כמה אנו עדיין מנהלים קונפליקטים בסגנון "איש המערות". לאור האיומים הרבים סביבנו, אין פלא שאינסטינקט השריר של ממשלתנו מכווץ. מתוך הבנה והיכרות עם הבעייתיות של פעולה מתוך אינסטינקט השריר, ודווקא בגלל ריבוי האיומים, נדרשת מדינת ישראל להרפיית שריריה, ליכולת שלא להגיב למהלכי היריב אלא למנפם למטרותיה.
קונפליקטים הם שרשרת של שינויים מהמעלה הראשונה: צד אחד עושה מהלך, היריב מגיב - דבר שגורר תגובת-נגד וכן הלאה. הדרך להיחלץ מכל קונפליקט, ולענייננו - הדרך של מדינת ישראל להביא להתקדמות בקונפליקט הישראלי-פלשתיני, עוברת דרך שינוי חשיבה - שינוי של המערכת אשר מתרחש כאשר אחד הצדדים מצליח לשבור את מנגנון ה"פעולה - תגובה".
חכו לקונפליקט הבא ותיווכחו בעצמכם שבמקום למנף את מהלכו של היריב אנו, שוב, מתגוששים עימו על המזרון.