מדינת ישראל צריכה להתמודד עם האיום המטורף של חדירת אלפי בני אדם אל תוכה, בצעדת המונים, משטחי מדינות אויב. אלה - לא יעזו לחדור אל מדינה אחרת כלשהי המתנהלת בהתאם לחוקיה, לחוק הבינלאומי, לסטנדרטים המקובלים בעולם - אך כן יסתכנו בניסיון חדירה אל מדינת ישראל, תוך הישענות על מדיניות מתחשבת בה נוקטת מדינת ישראל, מדיניות של גז מדמיע וגז צחוק, צחוק לעומת תגובה של כל מדינה אחרת בתבל במצב מקביל.
כי אנו רחמנים, נאורים, נאיבים, מתחשבים, חנונים, שמאלנים, סלחנים, מפסידנים, פחדנים, זהירים, ישראלים.
אבל זהו הגבול.
והמנסה לחצות אותו ללא דין, או הנתפש לאחר שחצה, צריך להבין כי יטופל ביד קשה, אחרת - איש את אויבו חיים בלעו, ולא יהיה כלל אפשר לנהל את המדינה כמדינה ריבונית.
כדי שבצה"ל יוכלו בעתיד להתמודד עם הגירה רבת היקף, באה להם דוגמית בהווה, בגבול הסורי, ומה חבל שלא מבינים שם - איזה מזל נקרה לידי הצבא, שלא צריך להתמודד ישר עם הגירה רבתי ויכול לתרגל את מה שצריך לעשות על מדגם קטן יחסית.
כל מה שצריך לעשות במצב כזה - זה בדיוק מה שאוסטריה, צרפת, סוריה, מצרים או כל מדינה אחרת בעלת יצר הישרדות, חיות וקיום - הייתה עושה.
ישראל לא ככל העמים?
במקרה זה, הסיסמא לא מתאימה, כי מבחינת שמירת הגבול, ישראל חייבת להיות ככל העמים, ועדיף להתאמן על מדגם קטן ולהפגין נחישות מיידית, תחת משחקי מחבואים עם גז מדמיע וגז צחוק, כדורי גומי והשפרצות מים לקראת חג השבועות.