הנשיא ברק אובמה לוחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו לאמץ את יוזמתו (קווי 1949 כבסיס למו"מ, חילופי שטחים וחלוקת ירושלים) ומאיים שדחיית היוזמה תפגע ביחסי ישראל-ארה"ב ותקדם את תמרוני הפלשתינים באו"ם. אבל לנשיא אין את הגיבוי הדרוש למימוש האיום על ישראל הזוכה לאהדה גואה בארה"ב, בעוד אובמה חזר לקרטע בסקרים. מגבלות הכוח של אובמה מעוגנות בשיטת הממשל הפדראלית, המבוססת על בלימת כוח הנשיא, איזונים וריסונים בין הנשיא לבין הקונגרס, הפרדה מוחלטת בין הרשויות, בחירות מקומיות ומרכזיות הבוחר. לכן, נאמנות המחוקקים היא בראש ובראשונה לבוחר ואחר-כך לבית המחוקקים, יותר מאשר למפלגה או לנשיא. הנאמנות לבוחר היא תנאי בל-יעבור לבחירתו המחודשת של המחוקק (435 צירי בית הנבחרים ושליש הסנאט מתמודדים מדי שנתיים!). מגבלות הלחץ של אובמה על ישראל נובעות גם מהיחס המיוחד של הבוחר האמריקני לרעיון המדינה היהודית מאז המתיישבים הראשונים באמריקה ב-1620. התמיכה השיטתית והמוצקה בישראל שואבת את חיוניותה מציבור הבוחרים ומנציגיהם בשני בתי הקונגרס בוושינגטון ובבתי המחוקקים ב-50 המדינות יותר מאשר מהנשיא. לנשיא משקל רב בעיצוב יחסי ישראל-ארה"ב, אך הציבור ונציגיו בקונגרס הניחו את הבסיס ליחסים המיוחדים וגם הם מעצבים את הכיוון, הטון והתוכן. בכוחם ליזום, לתקן, לסכל, להנחות נשיאים ואף להפוך מדיניות נשיא על פניה. בבחירות נובמבר 2010 החליט הבוחר האמריקני שאובמה אינו מייצג את תפישת עולמו. לכן הנחיל תבוסה קשה למחוקקים הדמוקרטים בעטיו של הנשיא שהתמודד כאיש מרכז, אך משל כנציג האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית. סקר דעת קהל של CNN מ-26 במאי 2011 מבהיר שיחסו של אובמה לישראל מייצג מיעוט קטן של הבוחרים בארה"ב. 82% מגדירים את ישראל כבעלת-ברית וידידה, לעומת 72% ב-2001. 67% תומכים בישראל מול 16% התומכים בפלשתינים, לעומת 60% מול 17% ב-2009. הפלשתינים זוכים לאחוזי תמיכה נמוכים כמו קוריאה הצפונית (17%) ואירן (15%). ממצאי ה-CNN, שהוא ערוץ תקשורת ביקורתי כלפי ישראל, אף טובים מממצאי הסקר השנתי של "גאלופ" מפברואר 2011 (68% רואים בישראל בעלת-ברית), "ראסמוסן ריפורט" מפברואר 2011 (התנגדות לסיוע חוץ לערבים ותמיכה בסיוע חוץ לישראל) ו"מכון קוויניפיאק" מאפריל 2010 (66% מול 19% מצפים שאובמה ישפר יחסו לישראל). אבל, "סקר הסקרים" מתקיים יום-יום בשני בתי הקונגרס המפגינים תמיכה חוצת-מפלגות במדינה היהודית. מנהיגי הדמוקרטים בסנאט ובבית הנבחרים, הארי ריד וסטני הויאר, יצאו בפומבי נגד "מתווה אובמה". מחוקקים דמוקרטים מבהירים לאובמה שכמו בוחריהם גם הם סבורים שישראל היא בעלת-ברית ערכית, אסטרטגית וייחודית, ועליו להטיל וטו על כל ניסיון לכפות הסדר על ישראל. האם נתניהו ישכיל למנף את בסיס התמיכה השורשית בציבור ובקונגרס האמריקנים לשדרוג כוח ההרתעה של ישראל במזרח התיכון הבלתי-צפוי והבוגדני, הרואה בפייסנות שמן למדורת האלימות? או, האם נתניהו שוב יירתע מהלוחמה הפסיכולוגית המתנהלת מהבית הלבן?