כבר לא אומרים כי הבוררות חוסכת זמן או כסף, אלא מדברים רק על הקלת העומס הרובץ על כתפי השופטים בבתי המשפט. בכל הכבוד, זהו שיקול זר וציני כלפי מי שאמור להיזקק לבית משפט ותחת זאת מקבל בוררות, מוצר סוג ב' במחיר כפול ותוך הפסד זמן משולש.
כאשר פונים אל בית המשפט, לא תמיד מגיעים אל שופט קשוב הפועל על-פי כללי הצדק, אולם כאשר פונים לבורר - רוב הסיכויים שהבורר יטה דין ויאריך את הדיון, יגרום לעינויי דין וייתן בסופו של יום פסק דין לא חכם בלשון המעטה, שקשה לבטלו או לערער עליו.
לא לכל הבוררים יש השכלה משפטית.
אפילו כשהבורר הוא עו"ד, הוא יכול כבורר להשתחרר בקלות מהכבלים הדיוניים הכובלים שופט, ואף אם הוא מתחייב לקיימם - עדיין יודע הוא כי לא יהיה מי שידרוש את קיומם, כי הכלים נגד בורר ופסקו פחותים מאלה העומדים לצדדים בבית המשפט.
הבורר תלוי ישירות בכיסו ובעומקו של כיסו של הצדדים לדיון וגובה מהם שכר טירחה במישרין, לא כן השופט.
הבורר נהנה מהארכת הדיון ואילו השופט נהנה מקיצורו.
אני הייתי נוכח ועודני נוכח בהליכי בוררות הזויים, בהם הבורר הוא בעל תארים של עורך דין, מהנדס, גיאודט, שמאי מקרקעין, ואותו בורר רב התארים - לא יודע מהו תפקידו ומהי מלאכתו כלל ועיקר, פונה פעמים רבות במכתבים ארוכים ומסורבלים באבעיות [שאלות] לבית המשפט ולא מבין כלל את התשובות. אגב, הבוררות הזו נמשכת כבר שנה, וטרם הוחל בגביית עדויות. ספק האם בוררות זו תסתיים אי פעם - יש סיכוי כי פסילת הבורר, המהלך על חבל דק מדי - תקדים את סיום הבוררות.
לא לומדים מהכלל אל הפרט?
אכן כן, אך אצלי, לאור הניסיון המצטבר, הפרט הוא כבר כלל בפני עצמו, ובורר זה אינו יוצא דופן אלא מקרה שכיח.
ועוד, בבית המשפט העלות של הדיון ידועה בעיקרה מראש - דבר שלא קיים בבוררות, שם הבורר קובע את שכרו לפי קריטריונים נעלמים מידיעתם של הצדדים לדיון [לעתים מציג הבורר שעות רבות של לימוד החומר ואין מי שישיג על חשבונו], ולעתים - כפי שמומחים מטעם בית המשפט אוהבים - שכר הבוררות הוא העיקר, הן מבחינת שיעורו ובן מבחינת מרכזיותו בהוויית הבוררות. זה אומנם מגיע בדרך של בדיחות הדעת, אולם אחרי הדיון והתשלום, המבודח היחידי הוא הבורר בדרך אל הבנק.