יוכי ברנדס היא סופרת ומרצה לתנ"ך ויהדות שנולדה וגדלה בבית חרדי. לא נורא. עם השנים היא יצאה מזה, ואפילו בלי לירוק לכור מחצבתה. השבוע היא ראיינה את שר החינוך ולנוכח הידיעה שמורים איטלקים יבואו לישראל כדי ללמוד כאן על השואה, היא שאלה מדוע לא ישלחו במקביל מורים מישראל לאיטליה, כדי ללמוד קצת אומנות, לימודים קלאסיים ונצרות, ובעיקר שהכרת הנצרות חשובה ותורמת גם להבנת היהדות.
שר החינוך נחרד והתפלץ מהרעיון. אומנם לא איכפת לו שילמדו את אריסטו (היווני) כדי להבין את הרמב"ם, אבל הוא מתנגד לחלוטין שילמדו כאן על ישו (היהודי) ועל הברית החדשה.
ברנדס סיפרה לשר שכילדה חרדית היא זכתה לקצת לימודי השכלה כללית, מה שאיפשר לה להשלים השכלתה עם השנים. אבל כיום ילדים חרדים לא זוכים לשום השכלה כללית והם נידונים בכך למלכודת הבערות. פה הודה השר כי בעבר הוא אכן קיצץ מהתמיכה למוסדות חרדים שלא לימדו את לימודי הליבה (כמתחייב בחוק), אבל עם הזמן הוא למד שלא להתעמת עם הרבנים והפוליטיקאים החרדים, אלא להגיע איתם להבנות שקטות, הרחק מעיני התקשורת, ולא לנסות לכפות עליהם השכלה.
יופי של שר חינוך יש לנו. אם תשובתו הראשונה על הנצרות העידה על סתם צרות אופקים פרימיטיבית וחשוכה, הרי שתשובתו השניה מעידה על ליקוי בסיסי בעצם הבנת האזרחות שהוא מופקד על לימודיה.
שר חינוך לא אמור להגיע להבנות חשאיות עם רבנים, ואין לו שום זכות לעשות עם פוליטיקאים עסקות המוסתרות מעיני התקשורת ומידיעת הציבור. אבל זה מה שקיבלנו מרגע שמינו לנו שר חינוך שהוא בעצם סתם טכנאי יבש באופיו ועקר בנשמתו.