היעדר תרבות חיסכון ארוך טווח, גורם לעובדים בישראל להגיע לגיל פרישה ללא תוכניות מתאימות שתאפשרנה להם לחיות בכבוד. עם עליית תוחלת החיים והקידמה הרפואית המאריכה את תקופת חיינו בשנים רבות, רבים מבין העובדים הפורשים עם בואו של גיל הפרישה, מוצאים עצמם הרחק מרווחה כלכלית, וחלקם אף נהפכים לאחר פרישתם מן העבודה, לגמלאים הזקוקים להשלמת הכנסה מהמדינה ולאזרחים החיים במציאות של חיים בצמצום רב. איך מונעים זאת? הצטרפות לתוכנית פנסיונית מתאימה והולמת עם הכניסה לשוק העבודה תוכל להבטיח את עתידנו וביטחוננו הכלכלי גם לאחר הפרישה.
החיסכון הפנסיוני הוא למעשה הנכס החשוב והמשמעותי ביותר שיש לנו. הסכום הנצבר בחיסכון משמש עבורנו כמשכורת חודשית קבועה לתקופת הפרישה ולאורך עשרות שנים שלאחריה, במקרה של אובדן כושר עבודה או מוות בטרם עת, ומאפשר לנו ולבני משפחתנו לשמור על רמת החיים אליה התרגלנו ללא צורך במציאת מקורות פרנסה חלופיים.
הבעיה היא, שעובדים צעירים רבים טרודים בענייני ההווה והעתיד הקרוב - לימודים, הקמת משפחה, רכישת בית וקבלת משכנתה, ולא תמיד חושבים על תקופת הפנסיה כעל משהו חשוב שיש לדאוג לו ובטח שלא לשים אותו בראש סדר העדיפויות.
הסיבות שלפניכם יתנו לכם קצת חומר למחשבה מהו בעצם חיסכון פנסיוני ומדוע אסור להתעלם ממנו בשום שלב בחיינו. ובכן, החיסכון הפנסיוני ממלא שלושה תפקידים עיקריים בחיינו.
האחד - ביטחון כלכלי לתקופת הפרישה, כדי להמשיך לשמור לפחות על רמת החיים אליה התרגלנו למרות הירידה במקורות ההכנסה והעלייה בשעות הפנאי.
השני - מתן מענה כלכלי במקרה של נכות אצל אחד מבני הזוג - במקרה של נכות מתווספות הוצאות גבוהות למאזן ההוצאות של המשפחה, תשלום נכות מקרן הפנסיה לאורך התקופה יכול לעזור מאוד בהתמודדות עם המצב הלא נעים הזה ולהוריד מהדאגה את הצורך הקיומי היומיומי.
והשלישי - מתן מענה כלכלי למשפחה במקרה של מוות פתאומי ובטרם עת - במקרה של מוות בטרם עת, המשפחה עומדת מול מציאות כלכלית ואישית קשה. בתקופה זו סכום הכסף המתקבל מחברת הביטוח עוזר לבני המשפחה לעמוד על הרגליים ולשמור על רמת החיים אליה התרגלו.
בעודנו צעירים אנו חיים בשיטת ה"סמוך" או בשיטת ה"לי זה לא יקרה", וכאן ראשיתה של הבעיה. אי-אפשר לדעת מה ילד יום ומה צופן לנו המחר. המלצתי לכל אותם אלה שחיים וחושבים כך היא להתפקח מן הבועה המרדימה הזו ולהבין שהמחר הוא כבר אתמול. וכל שנה שעוברת ולא חסכנו לגיל פרישה תגרור אחריה שנה שבה נצטרך לחסוך יותר. הזמן חולף מהר מדי מכדי שנוכל לנצל אותו כראוי. השגרה, אף היא יכולה להיות לנו לרועץ וכדאי להיזהר גם ממנה. אנו מתרוצצים סביב עצמנו ונלחמים את הישרדותנו היומיומית מבלי לקחת בחשבון גם את הישרדותנו העתידית המצפה לנו ויפה שעה אחת קודם.