אלעזר שטרן: "האתגר שלנו שעם ישראל יזכור"

למרבה הצער, לשכול יש נגיעות כואבות למשפחות רבות במדינת ישראל. ואולי שלא ברצונן נחשפו לויכוח, שלטעמי הוא מיותר. למעמדי השכול בכל חברה יש להם גם לבוש טקסי, הגם שישנן משפחות שאינן חשות צורך במעמד הטקסי. הצבא מקפיד לתת ביטוי טקסי לכל מעמדי השכול, וכן הוא מחייב את עצמו שהמעמד יהיה מכובד. אני מצר על כך שבויכוח, שהסעיר את הכנסת בימים האחרונים, נאחז כל צד בעמדות קוטביות, המנגחות זו את זו באמירות, שאינן מכבדות את נשוא הדיון. לדעתי, משפחת שכול, החשה שאמירת ה"יזכור" תתמקד ב"יזכור אלוהים", מן הדין לכבד את רצונה ולהקפיד שהאמירה הזו תושמע בטקס בו היא נפרדת מיקירה. לעומתה משפחה הרוצה לכבד את זכר הנפטר ב"יזכור עם ישראל" יש גם כן לכבד את רצונה. מצער אותי, שאף לא אחד העלה את האפשרות לשלב את שתי האמירות יחדיו ובכך יינתן מענה לציבור החילוני ולציבור הדתי. השילוב הזה הוא פתרון טוב במיוחד בטקסים ציבוריים. יש מקום שהרמטכ"ל יבחן את הוראתו הקטגורית , ויתייחס לדבריו הכואבים של אלוף במיל. אלעזר שטרן התוהה - "מה לאלוהים ולזכרם של חללי צה"ל". מדובר לא באמירה קנטרנית של אדם סהרורי מהרחוב, אלא במי שהיה אלוף בצה"ל , אדם דתי , שומר מצוות המוסיף נימוק נוסף - "האתגר שלנו שעם ישראל יזכור , באין פרוטוקול דתי לנושא , ולרוב העם בישראל אין פרוטוקול דתי ". האלוף במיל. אלעזר שטרן מדגיש, "שלא מפריע לי שאומרים יזכור עם ישראל." לדעתי, מאחר שישנו ציבור גדול, שיש לו רגישות דתית, המוצא סעד למדווי לבו ב"יזכור אלוהים" הרי יש לכבדו ולאפשר לו שייאמר - "יזכור אלוהים". אבל גם ציבור זה חייב לגלות רגישות לגבי מי שהאמירה "יזכור עם ישראל" מדברת אל לבו. אני מקבל את גישת אלעזר שטרן שהאתגר כיום הוא "שעם ישראל יזכור", אבל אני נאחז בפתרון שלי, ש"יזכור אלוהים" ו"יזכור ישראל" יכולים לדור בכפיפה אחת.