עכשיו זה סופי. המוות הוכרז כבר בסוף השנה שעברה, אבל כעת הגופה פשוט הושלכה אפילו בלי טקס קבורה ראוי. ממשלת ישראל הוכיחה שוב שלהחלטות שלה אין כל ערך. הממשלה עושה צחוק מעצמה ומהמדינה בכל פעם שהיא מקבלת החלטה שלא מתבצעת. במקרה הזה נשברו כל השיאים.
המקרה הזה מעלה שוב את השאלה היכן עובר הגבול, אם בכלל, בין שיקולי ביטחון לשיקולים מסחריים ודיפלומטיים של מדינה? שאלה זו הפכה לעקרונית בכל הקשור ליישום ההחלטה לצייד את כל המטוסים הטסים לישראל במערכת שתוכל לוודא שהמטוס מוטס על-ידי טייסו המקורי ולא על-ידי מחבל שהתיישב ליד ההגאים או מורה לטייס מה לעשות באיומי נשק.
על חיוב הטייסים לעשות שימוש במערכת הוחלט כבר לפני מספר שנים כאחד האמצעים לוודא שמי שאמור להטיס מטוס העושה דרכו לישראל, הוא אכן הטייס ולא חוטף שהשתלט על המטוס ומתכנן לרסקו על תל אביב.
המערכת המסווגת, שפותחה על-ידי חברת אלביט, זכתה לשם "קוד פוזיטיבי". היא מסוגלת, לדעת מפתחיה ואנשי הביטחון של
משרד התחבורה, לאמת את זהותו של הטייס. כמו-כן, המערכת הופעלה לניסיון בכמה חברות תעופה, אבל כשהגיע המועד להפעלה מלאה, התברר כי הטייסים לא רוצים בה. קודם התקבלה התנגדות של ארגון התעופה הבינלאומי יאטא. לאחר מכן התקבלה התנגדות מצד הארגון הבינלאומי של הטייסים. יותר מאוחר התנגד גם ארגון הטייסים הישראלי.
למרות זאת הודיע משרד התחבורה כי הוא ממשיך ביישום התוכנית. אבל ההתקפלות החלה כאשר רשות התעופה האזרחית קיבלה מכתב חריף מוועדת התחבורה של האיחוד האירופי. המכתב שנשלח לגיורא רום, מנהל רשות התעופה האזרחית, אמר כי חיוב הטייסים של חברות התעופה האירופיות לעשות שימוש במערכת מהווה בעיה, שכן הוא יגרום להם להסחת דעת דווקא בשלבים קריטיים של הטיסה. כותב המכתב מנה סיבות נוספות להתנגדות, אבל ברור כי באירופה רואים את המערכת כמיותרת וכגורם מכביד שלא יתרום להגברת הביטחון. המכתב מנוסח בנימוס, אבל ברור היה שעמדת האיחוד האירופי ברורה ובלתי מתפשרת.
המכתב העמיד את משרד התחבורה בפני דילמה קשה. כמדינה הוא יכול לגלות קשיחות ולהודיע לאיחוד האירופי כי מי שלא יעשה שימוש במערכת, לא יורשה לטוס לישראל. במקרה כזה עלולים היו לקרות כמה דברים שכולם רעים מאוד. האירופים היו יכולים להורות לחברות התעופה השונות שלא לטוס לישראל עד שזו תיכנע. הם גם היו יכולים להטיל מגבלות על חברות תעופה ישראליות הטסות לאירופה.
בישראל לא חיכו לראות מה יקרה ופשוט החליטו לרדת מהעניין. שוב החלטה שלא יושמה. בשבוע שעבר
כתבתי על החלטת ממשלה לצייד את מטוסי הנוסעים הישראלים במערכות הגנה מפני טילי כתף. גם זו לא מומשה. הממשלה הזו מקבלת החלטות חשובות שלאיש אין נחישות לבצע. הממשלה רועדת כעלה נידף ממכתבים של פקידים בכירים ממדינות זרות. תסמונת הפריץ מגיעה לשיאים חדשים.