קפיטליזם אכזרי

משנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת אנו עדים לתמורות עמוקות, שחוללו קברניטי המשק בקפיטליזם. התמורות היו נחוצות כדי להפיח בו רוח חיים. התמורות היו נחוצות כדי להתגבר על סתירות ונטיות משבריות אינהרנטיות, אשר הגיעו לכלל נקודות רתיחה. אך כל התמורות בדבר אחד לא נגעו והותירו על כנן את המניע האולטימטיבי של הקפיטאליזם - הצבירה האינסופית של הון ,שהייתה כרוכה בהסדרי כוח חדשים בתכלית בין השוק למדינה . המדינה בתקופה של טרם הניאו ליברליזם יכלה להטיל מרות על ההון, נטלה על עצמה גם מחויבויות להוצאות לרווחת הציבור. הניאו ליברליזם הטיל מום בחוסנה של החברה והחליש את מעמדה של העבודה אל מול ההון. עם התעצמות המדיניות הניאו ליברלית אנו עדים לכך שהעבודה, כקטגוריה חברתית מובחנת , למעשה התאיידה. נחלש כוחם של האיגודים המקצועיים. את מקומם של הסכמים קיבוציים תופסים במקומות רבים תחליפים, שפוגעים אנושות בזכויות הסוציאליות של העובדים. ניתן תוקף לצורך לשחרר את השוק מכל בקרה פוליטית. השוק יפעל על-פי הכללים שהממון יכתיב. והממון כערך אינו מכיר במחויבות לשלל נושאים חברתיים. הממון מכיר במחויבות אחת שיש לו כדי שרף הרווח יזנק ולא חשוב מי משלם את המחיר , ולעתים קרובות זה מחיר שנגבה בתהליך, שניתן להכתירו בשם קפיטאליזם חזירי. לנושא הזה נדרשתי לאור המחאה הציבורית, שהתעוררה בעקבות ההתייקרות הבלתי נסבלת במיוחד של מוצרי החלב, וזכתה לשם - מחאת גבינת הקוטג'. עובדה מצערת ובלתי מובנת, שהרפתן - המשכים לחליבה בשעה שלוש לפנות בוקר ועובד עבודה פיזית קשה - מקבל תמורה של פחות משני שקלים לליטר, מהם ניתן להפיק כמה גביעי קוטג', שמחיר כל אחד מהם חצה את השבעה שקלים לגביע אחד. הרפתן שנושא על גבו את ערך העבודה - הכרוכה גם בהוצאות כמו הזנת בעלי החיים ושלל הוצאות שונות - מקבל את התמורה הנמוכה ביותר . חיצי הביקורת הדמגוגיים ב"משבר הקוטג'" הופנו לעבר מגזר העבודה ולא לעבר מגזר הממון. הרפתן, שנושא על גבו את מלוא הנטל של ערך העבודה, מפוצה על עמלו הפיזי הקשה בתמורה מינימלית. הממון, כערך המאופיין במרוץ מטורף אחר הרווח, זוכה לתמורה המרבית. ובמקרה שלנו המדינה השקיפה מהצד על מה שנראה בעיניה מקודש - כללי השוק, צרכי השוק, השוק יודע מה טוב ומה רע ולכן אין מקום להתערב. אך מה שכן אפשר הוא להשחיר את העבודה ולזכות זיכוי מוחלט את הממון מאחריות . ובמקרה שלנו בעלי הממון חיים מעבר לים ונהנים מחוקי הג'ונגל של השוק , המספק את תאוות הממון. משבר הקוטג' נותן לנו דוגמית זעירה לשיעור מאלף מה קורה בעקבות הינתקות השוק ממחויבות לחברה, ומה קורה כשקיימת העדפה מוחלטת להון ולא לעבודה. מה קורה שנותנים לכוחות של כלכלת השוק להיות שחקנים בלעדיים. והמצער ביותר, שהציבור קונה את התיקונים הקוסמטיים שעשויים להתבצע, ולא מועלית הדרישה לתיקונים מבניים במערכת ששמה הפרטי הוא קפיטאליזם. קפיטאליזם שאימץ לעצמו את שם התואר - אכזרי.