"בשמם של 22 המוחים החותמים"

אלמלא החשיבות שאנחנו מייחסים לדו-שיח שוויוני והוגן, אלמלא הרצון שלנו בשיפורים ותיקונם של ליקויים - האם הייתי כותב כאן עוד קצת מהברור מאליו?! סביר להניח שלא, כי הקול כבר נאמר ונכתב, ובפועל - הנראה לעין - שום דבר לא השתנה (או זז) לפחות לא בינתיים. וזה סביר, מאוד סביר; גוף שקמים עליו - כל גוף - מתנגד, גם כשהוא לא צודק הוא מתנגד, מכוחו של רפלקס מותנה המוטבע בתוכו והגורם לו לרצות להמשיך בתפקודו האפילו-קלוקל - "כמו שהוא". למרות ובגלל שאנחנו מצוידים בחוות דעת משפטית התומכת בכל צעדינו, אנחנו יכולים ובעצם מחויבים מתוך רצון טוב לומר גם את הדברים הבאים: הרי לא התכנסנו על-מנת להפסיד במערכה... מי יכול להתנגד לחופש הצבעה לקוֹל?!

באנו (המוחים המביעים דעתם בקול רם) להועיל, להפיח רוח חדשה ולקיים מחדש אקדמיה עצמאית, תוססת, וראויה לנו ולחבריה.

הסכנה (אם לקרוא לה סכנה) בפגישה של יום שני הקרוב היא לא בהתנגשות חזיתית אפשרית, הסכנה היא במיצג שווא של 'מתיחת פנים' - תיקון ליקויים שעל פני השטח -

בלי טיפול בעיוותים היסודיים שגרמו לאקדמיה (שלנו) להגיע למצב בו היא נמצאת כרגע ומזה שני עשורים.

כשאנחנו באמצעות החוק הקיים מבקשים זכות שווה לכל חבר באסיפה הכללית - אנחנו מבקשים משהו בסיסי וחיוני כאוויר לנשימה לכל ארגון חברתי. המתנגדים לזה רוצים לשמר את המצב הקיים על רוב ליקוייו מתוך נוחיות כוחנית, אינרציה, וחוסר רצון להתחדש ולהתמודד עם יעדים וכיוונים רעננים וחדשים.

כל שינוי חיצוני, 'קוסמטי', או הבטחה עתידית שאינה מלווה בשיתוף פעולה ביישומה בכיוון של חופש הצבעה ושוויון לכל (ולקוֹל) - ישאירו את המצב כמות שהוא.

הגיעה העת, אחרי שני עשורים ושלל ליקויים שנסקרו והוזכרו בהרחבה, שהאקדמיה תהיה גוף עצמאי המנוּוָט על-ידי חבריו ללא תלות בשום איגוד או ארגון אחר.

האקדמיה שמאגדת מעל ל-950 יוצרי קולנוע משני צדי המצלמה אינה זקוקה לאמצעי-מניעה או מחסום מלאכותי בולם בדרך אל החופש הדמוקרטי שלה. אחרי 20 שנה היא יכולה לעמוד לבד על הרגליים של חבריה הרשומים בה, מבלי שהיא או אנו, נזדקק להנהלה של איגוד מקצועי כלשהו על-מנת שנדע לקיים בתוכה דיונים, בחירות, וקבלה נכונה וראויה של החלטות.

אנחנו מציעים שלום, שיתוף פעולה מלא, אבל לא נסתפק בפחות מדמוקרטיה מלאה לקוֹל ולתמונה (המצטלמת).