מסתבר שידידנו מ
שלום עכשיו לא מבזבז זמן. במהלך השבוע האחרון הודיע מזכ"ל תנועת 'שלום עכשיו',
יריב אופנהיימר, כי יתמוך במועמדות
עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. אך לפני שנשאל מדוע, כדאי שנחקור קודם - הכיצד?
הכיצד ייתכן, שעמיר פרץ מתמודד על ראשות מפלגה, המתיימרת להוות מוקד למשיכת קולות מן ציבור השמאל הישראלי? הכיצד ייתכן שבכלל עולה על הדעת שמי שנטל חלק בחרפת מלחמת לבנון השנייה וביצע פשעים נגד האנושות במשך שבוע אחר שבוע, מועמד לראשות מי שנחשבת מפלגת השמאל המרכזית?
התשובה לכך לא עוברת את מכסה שתי המילים: אין חדש. אין חדש, כי מעולם מפלגת העבודה לא הייתה באמת מפלגת שמאל. מאז ומעולם הייתה זו מפלגה לוחמנית, ציונית, מפאיניקית. מפלגה שמועמדיה וחבריה השונים לאורך ההיסטוריה האומללה שלה היו דמויות ניציות ופרימיטיביות. ואל תטעו, אין שוני. אז כהיום, והיום כתמול שלשום.
השימוש שעושים אנשי פרץ במוצאו המרוקאי במטרה למשוך תמיכת הציבור המזרחי - לא מעוררת אלא חלחלה. פרץ, שמעולם לא עשה ואף לא התבטא מעולם בנושא העדתי - לא יכול לעשות שימוש בו, לא אתמול ובטח לא בזמן פריימריז מפלגתי. מילא
אריה דרעי, אך פרץ גמור במישור הזה. כל ניסיון להלך עליו - יהווה בומרנג קטלני.
אך בכל זאת יש מי שמצפים להנהגה אחרת. הנהגה שתביא את עקירת המלחמות הבלתי נגמרות במזרח התיכון. מלחמות שעל-פי ספירת שנים, נמשכו יותר ממלחמת העולם הראשונה והשנייה גם יחד; יותר מתקופת האינדיאנים והקאבויים באמריקה דאז; יותר מימיה של האימפריה המונגולית מבית הלוחם חאן; יותר מהסובייטים; יותר מאימפרית העותומאנים; יותר ממשלת הדמים שהביאו צ'רצ'יל, נפוליאון; הפשיזם היהודי לאומני הוא הארוך הממושך והנוראי יותר מכולם.
חלק ממצפים אלו חברים בתנועת שלום עכשיו, אותם חברים אלו נאלצים להתמודד עם מזכ"ל תנועה כאופנהיימר תומך במועמדות פרץ. אותו אופנהיימר שהצהיר כי יש להחרים את החמאס, ואף רואה בו "אויב השלום". אותו אופנהיימר שישב במסעדה משותפת יחד עם אנשי הימין הקיצוני סהרורי: איתמר בן גביר, דני דיין, תוך כדי שהוא אף מצטלם למען המזכרת עם האחרונים.
הגיעו מים עד נפש, הזמן להכריע. אם תנועת שלום עכשיו רוצה ומעוניינת להיות תקוות השמאל הישראלי האמיתי - היא חייבת לסלק את אופנהיימר משורותיה. אך גם אם לא תעשה זאת, הרי שתמיד נזכור: עם אופנהיימר ובלעדיו, מעמד הציונות ימשיך להידרדר; הבידוד הבינלאומי נגד מדינת ישראל יתעצם; ההכרה בממשלת החמאס תתעצם; והרוב המוסלמי ימשיך לגדול ולגדול מהים עד הנהר, כשלבסוף יתפוצץ כמו הפצצה הגרעינית החזקה ביותר, והכל כמובן יהיה, ללא התראה מוקדמת.