הפרקליטות טעתה בכך שנתנה למשנה לפרקליט המדינה שי ניצן לטפל בפרשה של הרב ליאור. שי ניצן הוא אדם שאינו מקפיד לכאורה על האמת בבתי משפט, ולכן אסור להפקיד בידיו נושאים הנוגעים למישור הציבורי, ליושר או להגינות המשפטית. הנזק שהוא יגרום לאמון הציבור במערכת החוק עוד יאפיל על הנזק שגרמו לו
עדנה ארבל ו
דורית ביניש, ששי ניצן היה שנים רבות העוזר שלה, ואז קודם על-ידי עדנה מחליפתה.
בבג"ץ התנהל דיון בפרשה בה הפרקליטות הסתירה תיק חקירה (שנסגר בלי כתב אישום) וסירבה לגלות אפילו לחשוד מה יש בו, מי התלונן, על מה, ולמה בזבזו את זמנו. מטעם המדינה הופיע בבג"ץ שי ניצן וסיפר לשופטים שהתיק מוסתר כדי להגן על העדים, כדי שהחשוד לא ינקום בהם. כדי לשכנעם ציטט בפני השופטים משפט שאמר, לדבריו, העד שנחקר במשטרה: "אני לא רוצה להסתבך איתו". זה נשמע משכנע אבל לא עזר לו. הבג"ץ פסק שאין להסתיר במדינת ישראל תיקי חקירה והורה להביא ולגלות את תיק החקירה.
ומה התגלה שהיה כתוב במשפט שאותו ציטט שי ניצן והביא לשופטים?
כך אמר העד: "אין לי שום מושג על מה אתם מדברים. בכלל לא הייתי בארץ בחמש השנים האחרונות וחזרתי רק לפני חודש. כבר שנים שלא ראיתי את האיש הזה, אני לא יודע מה הוא עושה, זה לא מעניין אותי, אני לא מעוניין בשום קשר איתו ואני לא רוצה להסתבך איתו בשום נושא שאני לא יודע ממנו".
קצת אחרת מלומר שאני מפחד מהחשוד, לא?
אבל שי ניצן לא היסס לחתוך את המשפט ולהקריא לבג"ץ רק ארבע מילים כדי להציג כאילו שהעד אמר במשטרה שהוא מפחד מהחשוד. במקרה הזה התיק נחשף ועימו השקרים של ניצן. אך בעשרות ומאות מקרים אחרים - מי יודע?
לחובתו של
דוב ליאור שהוא לא התייצב במשטרה לחקירה. לזכותו - שהעמידו מולו פרקליט הנוהג כשקרן, וקרייריסט ציני החסר ערכים של אמת ויושר, כזה שאין לציבור שום סיבה להאמין למילה ממה שהוא אומר.