"תורת המלך" הביסה את השפה העברית

"כדי לנצח את הרשעים צריכים להתנהג איתם בדרך הנקמה ומידה כנגד מידה."להסבר המלומד הזה מצרפים הרבנים שפירא ואליצור דברי הנמקה -"הנקמה היא צורך הכרחי כדי להפוך את הרשעות לכזו, שאינה משתלמת ולכן יש לעשות מעשים אכזרים,שנועדו ליצור מאזן אימה נכון". בשום מקום בספר לא צוינו ערבים או פלשתינים. מה שכן מוזכר זה אנחנו מול הם. אנחנו - ישראל. הם - הגויים. לנו ישראל מותר להרוג כל גוי המהווה סכנה לישראל. לנו ישראל מותר להרוג מה שנראה לנו מקור סכנה, גם אם הוא ילד או תינוק. הרב יצחק שפירא ראש ישיבת "עוד יוסף חי" כתב ספר המעליב את ארון הספרים היהודי. 230 עמודים של דה לגיטמציה לאחר - לגוי, שלמרבה הצער, זכו לתמיכה של רבנים לא מעטים ועשרים וחמישה חברי כנסת, שרואים בספר הזה דברי הלכה. מצמררת אותי המחשבה, שעשרים וחמישה חברי כנסת ורבנים רבים מתייחסים לספר הזה כאל יצירת הגות הלכתית, המחייבת מתן כבוד למחבריה. מה יכול להיות יותר מצמרר, שהשר המופקד על הסברה והקשר עם התפוצות מבהיר שיש לראות בספר הזה כספר הלכה, ואין הצדקה שהמשטרה תעכב לחקירה רב שמביע תמיכה בספר הלכתי זה. אני לתומי הבנתי עד כה שפתיחה במלחמה מחייבת החלטה של ממשלה ולא שמוּרָה לאדם הזכות להחליט שהוא פותח במלחמה ושיש לו היתר להרוג אחרים, כי לדעת הרבנים שפירא ואליצור - "לא צריך החלטה של אומה כדי להתיר דם של ממלכה רשעה". שמוּרָה לי הזכות להחליט מתי ואיפה אדם מסוים הוא בן "ממלכה רשעה" שדמו מותר, ואני רשאי להורגו ללא דין וללא משפט. אומנם הספר נפתח באמירה שניתן להזדהות איתה, האוסרת להרוג גוי אבל בצד האיסור בא ההיתר - "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות נח והורגים אותו מתוך אכפתיות ...אין שום איסור בדבר". בשפה העברית, בשפה בה נכתבו חמישה חומשי תורה , בשפה בה נכתבו ספרות הנביאים, ספרות החוכמה ושירת תהילים. את השפה הזו הביסו רבנים שכתבו - "בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל מותר להורגו, גם אם מדובר בחסיד אומות העולם, והוא לא אשם במצב שנוצר". שני רבנים נטלו לעצמם זכות לקבוע שמותר להרוג "מי שמחליש בדיבור וכדומה את המלכות שלנו". כלומר, אם אני מבקר מהלך צבאי, או גורס שהוא אינו משרת את מדינת ישראל, הרי אני מחליש בדיבור את המלכות שלנו ודיני מיתה . אם סופר כמו דוד גרוסמן , שבנו נפל במלחמה, גרס שמהלך מסוים בלבנון נעשה בשגגה והביע את דעתו בעצרת המונים מול משרד הביטחון, הרי הוא בבחינת "מחליש בדיבור את המלכות שלנו" והדין עם משמיע הביקורת, שהיא זכות דמוקרטית, דין מוות. לספר הזה מתייחס יושב-ראש וועדת חוק ומשפט, דוד רותם, כספר הלכה, לכן יש לו בקורת על הפרקליטות והמשטרה. יש לו בקורת על הפרקליטות שהעזה לעכב לחקירה רבנים המביעים תמיכה בדברי הסתה הכתובים בספר. ספר המביע בגלוי היתר להרוג מי שמסרב לקחת חלק במלחמה, קל וחומר, לדעתם, שמותר להרוג את אזרחי האויב, אם הדבר "נצרך לתועלת המלחמה". אות קלון למדינת ישראל, אם יושב-ראש ועדת חוק ומשפט בישראל רואה בספר הזה ספר הלכה כאשר אותיות עבריות חברו בו יחד למשפט בשפה העברית - "מותר להרוג חוסמי דרך - תינוקות - .... אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו " וזאת בתוספת התרים להריגת ילדי מנהיג של הגוי האויב. אם פגיעה בילדיו של רשע תפעיל עליו לחץ שימנע ממנו להתנהג ברשעות אפשר לפגוע בהם. כשדברים כאלו נכתבו בשפה הגרמנית בימים אפלים בצדק נזעקנו. היום כשדברים אלו נכתבים בשפה העברית נמצאים להם תנא דמסייע בדמות יושב-ראש ועדת חוק ומשפט, יושב-ראש הקואליציה, שר שצריך להסביר את ישראל בתפוצות, עשרים וחמישה חברי כנסת, ומה שכואב לי במיוחד תמיכה של יותר מדי רבנים בישראל.