במהלך הישיבה הובעו למעשה שלוש דעות. האחת, דעתו של שלום, המצדדת בחוק. בשיחה עמו מסביר שלום כי עבורנו, הציבור הדתי והחרדי, יש משמעות רבה לתוספת של יום חופשה בו נוכל לערוך קניות ושופינג במנוחה. ובכלל, הוא טוען, "אם לא נוסיף את יום א' כיום מנוחה נוסף כבר היום, הציבור הדתי, שיהיה בעוד עשר שנים רוב בארץ, יחליט על זה בכל מקרה".
הדעה השנייה היא, כצפוי, דעתו של שר האוצר,
יובל שטייניץ, שלא אוהב 'כלכלית' שישביתו לו את המשק ליום תמים. לדעתו, יום שישי לא יוכל לפצות על יום עבודה שלם שיילך לאבדון, כי שישי זה שישי, לא יום תמים. הן המוסלמים והן, להבדיל, הדתיים והחרדים, לא יוכלו לעבוד בשישי כמו בכל יום רגיל, ו'זה לא זה'. ובכלל, טוען שטייניץ, למה שמדינת ישראל לא תהיה שונה? מיוחדת?
למען האמת, בתחילה סבר שטייניץ שמצפים מהאוצר לממן את שעות העבודה של מי שכן יבחרו לעבוד בראשון כשעות נוספות. וזה, כמובן, הבהיל אותו ואת הארנק של המשק הישראלי. כאשר הבהירו לו שיום ראשון יהיה כמו שישי כיום, ומי שיעבוד לא יקבל על זה תוספות כלשהן, התרכך קמעה.
בשלב מסוים פלט שטייניץ משהו בסגנון של 'צריך לחשוב על זה', והציע להחליף את שישי בראשון. שישי שבת שבתון, הייתה הצעתו.
נתניהו, שהופתע מעצם הנכונות של שטייניץ לשני ימי שבתון, מיהר לשאול האם יש מצב שהוא יתמוך בחוק. לא בדקתי לעומק, מיהר שטייניץ להסתייג, אבל...
הנוקשה מכולם היה שר החינוך,
גדעון סער, שלא מוכן שישביתו לו את מערכת החינוך ליום, כלומר יומיים כולל שבת. הסבירו לו שלא בטוח שגם מערכת החינוך תיכלל ביום השבתון, ובכל זאת הוא נרשם בין חברי הכנסת המתנגדים נחרצות לרעיון.