יש חור בדלי יא יוסף - סיפור ראשון
לפני כמה ימים נוחתת אצלי המתנה הגדולה של תאגיד המים העירוני. החשבון החודשי.
אני מגלה בחשבון סעיף מעניין של חיוב עבור צריכה משותפת. אני מתקשר למוקד השירות והנציגה בטלפון מסבירה לי שמדובר בגינה שיש לי בבניין. אני תוהה אם היא מתכוונת לשני העמודים העקומים שהיו פעם גדר ולרמת צריכת המים שלהם. היא מתקנת ומסבירה לי, שכנראה זה שכן ששוטף את הרכב שלו על חשבון הבניין. אני מסביר שלא ראיתי דבר כזה לאחרונה והיא נשברת ומודה שזה מה שאמרו לה לומר אם מישהו שואל מה זו צריכה משותפת? "אני רק בעניין של גבייה היא אומרת" ומפנה אותי למספר עלום ששייך למישהו בעירייה. אני מנסה מספר פעמים, בימים שונים, ולבסוף מתייאש. הצריכה המשותפת עולה לי ביותר מידי שיחות טלפון כך שעדיף כבר לוותר.
מידי חודשיים אני רואה את הסעיף הזה והסעיף אצלי משתחרר. הוא חוזר לעצמו אחרי שאני נזכר במה שאני צריך לעבור שוב. או לחלופין כשאני קורא את הכתבה השבועית עם המנכ"ל או יושב-ראש או סמנכ"ל ואפילו ממלא המקום מטעם קבוצת גמלאי סיבי דימונה (בכל זאת אסור לשכוח אותם) של תאגיד המים העירוני.
כלבוטק מגלה לי שהצריכה המשותפת שלי הפכה לצריחה של כולם. אולי אחרי הקוטג' נתפנה לעסוק בדברים יותר חשובים.
מחצית השקל - סיפור שני
אי שם, בימי נעוריי, במסיבה כלשהיא התרומם ידיד ותיק שלי - שמעון בוסקילה (לא הזמר) וצעק בקול אליי - היושב בשורה הראשונה באולם - "יוסי יוסי אתה חבר קופת חולים". אז לא הייתי חבר. היום, לצערי, אני חבר. חבר מושלם.
אני מגלה בדוח הרבעוני הנשלח אליי, כי ישנו חיוב של חצי שקל מידי חודש ללא הסבר. אני מתקשר למרכז השירות והנציגה לא יודעת להסביר לי מהו החיוב הזה. "אבל זה רק חצי שקל מה זה משנה לך?" היא אומרת. מצד אחד היא צודקת. מצד שני חצי שקל כפול מיליון לקוחות שלא יודעים מזה, נותן לי חצי מיליון שקל בחודש שהולך כנראה, לא לקניית עציצים למרפאה אליה אני שייך.
זה גם לא מופנה לתקצוב סדנא לשיפור השירות של הרופאה המשפחתית שלי. ולמה אני אומר את זה? כי רק בשבוע שעבר שוחחתי עם הרופאה המשפחתית שלי והסברתי לה שהיא אבחנה אותי לא נכון, מה שגרם לטרטור מיותר ואפשרות לסיבוך מיותר. היא לא ממש מביעה עניין, ואני שואל אותה האם הדברים שלי לא מעניינים אותה?. "נכון, זה לא מעניין אותי" היא עונה. כמה טוב שחולה שומע את זה מהרופאה שלו. אני נזכר בזה ומבקש מנציגת השירות לבטל את החיוב בכל זאת. ומה עם תקצוב העציצים? ובכן, זה לא מעניין אותי.
שלט מאיר עיניים בחנות בני ברק- סיפור שלישי
אני מטייל לי בעיר בני ברק ואת עיניי צדה המודעה הזו והרי היא לפניכם מבלי שנגעתי:
"האחריות על הנעליים היא עד הקופה! יצאת מהחנות? התפורר? התאדה? התפרק? אין אחריות! ראה הוזהרת. הנעליים בחזקת זבל.". עדיין נותרו כמה צדיקים בעולם המכירות, רק חבל שהם מוכרים רק נעליים.