מאבק גיל הפנסיה ותרבות הדיון השיקרי

שחיקה - מילה כל כך טעונה בימים אלו, רק שבכל הדיון התקשורתי אין מנסים להגדיר מהי שחיקה וכיצד ניתן למדוד אותה על-מנת להבין היכן היא נמצאת. כיום שחיקה מקושרת בעיקר עם מקצועות ששנים טענו על קיומה, עד שנתקבע בחשיבת הציבור כעובדה. האם זאת עובדה? בתוכנית פוליטיקה ביום 5/7/2011 הציע פרופ' מוטי רביד , מנהל בי"ח מעיני הישועה, רעיון למדידת השחיקה ע"פ מידת התחלואה בגילאי הפנסיה . ח"כ חוטובלי שהשתתפה בדיון, שהיא והשרה לימור לבנת יוזמות חוק שיקבע את גיל הפרישה לנשים עלך 62. 5 שנים לפני גברים , התעלמה מהצעה זו. היא התעלמה מעצם העניין כי כל טענות השחיקה קשורות למקצועות ולא למגדרים. שנאמר: "My mind is made, don't confuse me with facts". ח"כ חוטובלי זו רק דוגמה בולטת, אך קיימות הצעות חוק דומות נוספות בנושא, הצעות חוק המדברות על מגדר, ונימוקיהן לא קשורים לעניין. הח"כים זהבה גלאון, משה גפני, אילן גילאון וניצן הורוביץ הגישו הצעת חוק דומה, שנימוקיה בעיקרם בשני תחומים, מקצועות שוחקים וקושי במציאת עבודה בגיל מתקדם. שני נימוקים אלו אינם ייחודיים לנשים ונכונים גם לגברים, אך הצעת החוק מדברת על המגדר הנשי, לא על מקצועות שוחקים ולא על בעיית הגיל בשוק העבודה. בעיה מרכזית אחרת היא חלוקת העבודה במשק הבית וגידול ילדים בגיל הרך, מעבר לשעות העבודה בחוץ. אין ספק כי כאן רוב המטלות הן על נשים. זה נושא תרבותי-חינוכי, ששינוי בו לא יבוא בחקיקת גיל פנסייה אלא בעשייה בתחום התרבותי-חינוכי, ומטבע הדברים שינוי כזה הינו איטי. האם הטבה של פרישת נשים 5 שנים לפני גברים מתקנת במשהו תופעה חברתית זו? אמרה ח"כ חוטובלי "ששיוויון יתקיים כאשר גברים יילדו", וצודקת היא. יש דברים שבהם הטבע יצר אי שיוויון, ויש דברים שהתפתחות החברה האנושית יצרה אי שיוויון. יצירת אי שיוויון נוסף לא מתקן אי שיוויון אחר, ובכל תחום יש לפעול להקטנת האי שיוויון בתהליכים יעילים בתוך התחום.