רשת מחסני המזון "אושר עד" מרחיבה את פעילותה ופתחה לאחרונה חנות מזון במיקום אסטרטגי ובולט בצומת כנות שליד גדרה. הרשת הציבה שילוט גדול ובולט אשר מתגלה לעיני עשרות אלפי הנהגים החולפים במקום, ונראה ששלט זה בלבד עושה את העבודה, גם עבור שאר הרשת בכללותה.
נשאלתי על-ידי מכרים, אשר נהגו לפקוד באדיקות את שופרסל דיל באשדוד, איך זה ש"אושר עד" מצליחה להוזיל את המוצרים באופן ניכר ומנגד מצליחה להעמיד חנות נעימה, נקייה ומלאה בכל טוב? (למעט בעיית חניה חמורה, אותה יש לפתור). להלן עיקרי השיטה:
- חיסכון ניכר בהוצאות, אשר אינן חיוניות ואשר אינן משרתות את המחיר הזול של המוצרים.
- כוח-אדם בהנהלת הרשת - מספר העובדים הוא מצומצם, כאשר כל עובד יודע לבצע מספר מטלות. אין מנהלים ומפקחים - הבעלים עובדים ברשת.
- מגוון מצומצם ועבודה בשיטת מכרזים לתקופה. הרשת מגדירה מראש מה המגוון אשר מתאים לצרכנים שלה. לדוגמה, כמה שימורי תירס הלקוחות שלה יפגשו על המדף? במידה שהתשובה היא סוג אחד, אזי היא מבצעת מכרז בין כל הספקים, לאספקה של תירס למשך תקופה - מהלך שמאפשר לספק להציע מחיר זול.
- אמינות - הרשת מבקשת מהספקים מחיר בלבד ולא חוזרת לספקים השכם והערב בכל מיני דרישות, כמו רווחיות נמוכה, פרסום, ברקוד וכדומה. במילים אחרות, הספק "לא משאיר" אצלו רזרבה למקרים שהוא נדרש להשלים לרשת עוד כסף, הכל במחירי נטו-נטו.
- מקצועיות - כל בעל תפקיד יודע היטב את העבודה שלו, מאחר שאין לו עוזרים ועוזרי-משנה ומנהלי לשכה ומפקחים. במילים אחרות, הבעלים נמצאים בעסק והם אלה שמנהלים את המו"מ עם נותני השירות והספקים בעצמם.
- הרווחים מושקעים בעסק בחזרה וללא חלוקות דיבידנדים להחזרת חובות או הרפתקאות בתחומי עיסוק אחרים.
גילוי נאות: הכותב אינו ספק ואו נותן שירות אחר של הרשת, אשר מצליחה כל הזמן להפתיע, בראייה צרכנית מתקדמת ועכשווית למרות שבעליה הם חרדים ונדמה לקורא ההדיוט שמגזר זה דווקא אינו מן המתקדמים בשוק הקמעונאי.