הציבור אינו מטומטם

תחת הכותרת "ארץ בחירה: על מחאת הדיור וההתנחלויות" (nrg, 18.7.11), גילה בן כספית מידה גדושה של זלזול בקוראיו. במקום לנתח באופן הוגן וענייני את משבר הדיור, כספית החליט להפנות את זעמם של המפגינים - מעטים אבל מתוקשרים, יש לומר - כנגד ההתנחלויות. טענתו המרכזית מופנית נגד "הסכום שהושקע עד היום בהתנחלויות. מדובר בעשרות מיליארדי דולרים, אם לא יותר. במשך עשרות שנים משקיעה ישראל סכומים אסטרונומיים, דמיוניים, בלתי נתפסים (יחסית לגודל שלנו) בתנופת הבנייה בשטחים". הטיעון הדמגוגי אינו חדש. גם בעבר ניסו אנשים מסוגו לתקוע טריז בין עיירות הפיתוח לבין המתיישבים ביהודה ובשומרון. מן הראוי להעמיד את הדברים על דיוקם. ביהודה ובשומרון, כולל בשכונות ירושלים שמעבר ל"קו הירוק", גרים כיום כ-650,000 יהודים, אזרחי ישראל, המשרתים בצה"ל ומשלמים מיסים כחוק, כמו אחיהם שממערב לקו. נניח שהם לא היו גרים במקומות מגוריהם הנוכחיים אלא בתוך הקו הנ"ל. גם אז הם היו זקוקים למגורים, לכבישים, למוסדות חינוך ורווחה ועוד. מה הייתה עלותם של כל אלה. ניחשתם! בדיוק אותם "עשרות מיליארדי דולרים, אם לא יותר". הן עלות יישובם של אזרחי ישראל בגליל ובנגב אינה שונה מהותית מעלות יישובם ביהודה ובשומרון. כספית יודע זאת. הוא גם יודע שהקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון ובירושלים הקטינה את היצע הדירות, החמירה את מצוקת הדיור וגרמה להאמרת מחירי הדיור בכל הארץ. ובכל זאת שרבב את דעותיו הפוליטיות-גזעניות - השוללות מגורי יהודים בלב ארצם רק בגלל היותם יהודים - לדיון על בעיית הדיור, כאילו שאם לא היו מושקעים "סכומים אסטרונומיים, דמיוניים, בלתי נתפסים (יחסית לגודל שלנו) בתנופת הבנייה בשטחים" ניתן היה להשתמש בהם לפתרון כל בעיותינו. בתוך תוכו אין ספק שהוא יודע שאותם סכומים היו נדרשים ליישובם של 650,000 האזרחים גם במקומות המועדפים בעיניו. כספית אף הגדיל לעשות ולדבר. הוא מוחה על הבחירה השגויה לדעתו "בין הפניית המשאבים הלאומיים לתוך הארץ, לבין הפנייתם לשטחים שבמחלוקת מעבר לקו הירוק". "תוך הארץ"? אין ספק שהוא יודע שאותם "שטחים" הם הם לב הארץ והם הם הבסיס לשיבת ציון ולתביעתנו על ארץ ישראל. אבל נוח לו, לצורך הסתת והסטה של הדיון על משבר הדיור, להציג את לב הארץ כחוץ לארץ ולדרוש את הפנייתם של הסכומים הנ"ל רק לאזורים העדיפים בעיניו. האמת היא הפוכה. ראש הממשלה ראוי לעידוד ולגיבוי על-רקע תוכניתו להאצת הבנייה, במטרה להגדיל את היצע הדירות ולהפחית את מחירן, אבל - אליה וקוץ בה: כאשר התוכנית אינה מותנית ומכוונת לאזורי העדיפות הלאומית - אזורי ההר: הגליל, השומרון, ירושלים, יהודה והנגב - סופה לגרום להאצת הבנייה בעיקר באזורי הביקוש, כלומר בתל אביב ובנותיה. יש מי שמעוניין בדיוק בכך. מדובר באותם כרישי נדל"ן שהצליחו לדחוק את פי גלילות ממקומו - מעשה מבורך בפני עצמו מבחינת איכות הסביבה ובטיחות התושבים - והמאיימים לסלק את שדה דב - נכס לעיר תל אביב - כדי לבנות רבבות דירות באזור היקר והיוקרתי שבין תל אביב, הרצליה ורמת השרון. מדובר אם כן בדירות יוקרה, שכמובן תימכרנה במחירים גבוהים אף יותר מן הדירות הנבנות היום. מדובר אם כן בשלמת בטון ומלט על המרחב הפתוח שעדיין נותר באזור זה, ומן הסתם גם במניעת גישה של הציבור הרחב לקילומטרים הבודדים של חוף ים שעדיין קיימים בסביבה זו. ע"ע השכונה השערורייתית - מבחינת המיקום, הפגיעה והשם: Sea & Sun, דווקא בעיר העברית הראשונה. מאז ומתמיד דיברו ממשלות ישראל גבוהה-גבוהה על הצורך לפזר את האוכלוסיה, כדי שזו לא תתרכז בעיקר בין גדרה לחדרה. מאז ומתמיד דיברו ממשלות ישראל על כך, אבל פעלו בכיוון ההפוך: עודדו בדרכים שונות דווקא את הבנייה באזורי הביקוש, וכך דירדרו את מצבם של אזורי העדיפות הלאומית. כך עלו מחירי הדירות בתל אביב ובנותיה, כך התפתחה הבועה התל אביבית, כך גדלו הפערים בין תל אביב לבין ירושלים ואזורי העדיפות הלאומית שנמנו לעיל, כך השתכנו מרבית העולים שהגיעו בעיקר מברית המועצות לשעבר במישור החוף הצפוף במקום באזורי ההר המשוועים לתוספת תושבים, כך הוחמצה ההזדמנות לפזר את האוכלוסיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכוון להקים ועדות דיור לאומיות - וד"ל - ומתרפק על גלגולן הקודם - ול"ל - שאיפשרו לשר השיכון בעבר, אריאל שרון, לעשות את המעשה המבורך - גם אם יש צבועים המגנים אותו על כך: בנייה מהירה וחיונית - כאשר לא הייתה אפשרות אחרת - במטרה לקלוט תוך שנים בודדות את מיליון העולים שהגיעו ארצה, בעיקר בימי כהונתו של ראש הממשלה יצחק שמיר. יש טעם בהאצת הבנייה אם זו תתבצע תוך יישום מדיניות אמיתית של פיזור האוכלוסיה, ואם זו תהיה ההנחיה הממשלתית לוועדות הדיור הלאומית. אין טעם בהשקעות ברכבות לגליל ולנגב כאשר הדירות נבנות בתל אביב ובנותיה. אין טעם בהאצת הבנייה אם כל תכליתה בניית דירות יוקרה והעשרת הקבלנים שיעסקו בכך. יהיו מי שיתבעו מראש הממשלה להאיץ בנייה דווקא לאויב - ע"ע רוואבי - במקום ליהודים; יהיו ירוקים שיחוסו על השטחים הירוקים, אבל יתעקשו ששיקוליהם הסביבתיים ייעצרו ב"קו הירוק"; יהיו קבלנים שידרשו לחסום קטעי חוף ולבנות מעגנות לרוכשי דירות היוקרה בין תל אביב, הרצליה ורמת השרון. יהיו קשיים וחסמים מסוגים שונים. לתוכניתו של ראש הממשלה נתניהו להאצת הבנייה יהיו גם היגיון וגם סיכויים להצלחה רק אם היא תתמקד באזורי העדיפות הלאומית - אזורי ההר: הגליל, השומרון, ירושלים, יהודה והנגב - במקום באזורי הביקוש. אם לכך יכוון את מרצו בשנתיים הקרובות, הוא יהיה נשכר וכך גם ארץ ישראל.