כשהדמיון כובש את המציאות, אין פלא שהכל הפוך ומנותק מקו המחשבה התקין, ובמיוחד מקו המחשבה הבינלאומי והיחס כלפי המשטר הישראלי. ימין שנהפך ל"שמאל" וימין קיצוני הנהפך ל"מרכז". חשוב לפשט ולחשוף את נרטיב השקר הציוני-ישראלי.
כאשר המשטר הישראלי מתעקש לבקש מהקהילה הבינלאומית הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית – כדאי להבין שמאחורי הבקשה, הנראית למראית עין מהלך זוטר ושולי כביכול, מסתתרת מפלצת קולוניאליסטית מהסוג הגרוע ביותר, מפלצת רעיונית, וממנה סובל המזרח התיכון החל בשנת 1948 באופן רשמי, והחל בסוף המאה ה-19 באופן בלתי רשמי אך עדיין נפשע לאין שיעור.
לשם הדוגמה, הביטו ולימדו מהי תנועת '
שלום עכשיו'. בישראל, מוגדרת התנועה כשמאל קיצוני. ולמה? כי התנועה מתנגדת לרעיון כיבוש השטחים אשר נכבשו במהלך מלחמת ששת הימים בשנת 1967, על-ידי מדינת ישראל. התנועה טוענת, כי יש להיפרד משטחים כבושים אלו, כדי לשמור על צביונה היהודי-ציוני של מדינת ישראל.
רק דמיינו מה הייתם מרגישים אילו יחליטו כעת בארה"ב, שיש צורך להתנתק מחלקים מסוימים בארה"ב, כי אלו מכילים בתוכם "יותר מדי יהודים". מיד היו זועקים כלל הישראלים הנבערים כי המדובר באנטישמיות וניאו-נאציזם. הרי שהרעיון הוא אכן אנטישמי ונאציסטי.
ברור לכל כי רעיון חלוקה זה, המוגש במתכונת המזרח-תיכונית במישור הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מגיע ממקור בעל מניעים פשיסטיים תורניים ותו לא. תנועת שלום עכשיו היא תנועת ימין לכל דבר ועניין. ועל תנועות הנחשבות ימינה משלום עכשיו, כמו למשל מפלגות העבודה וקדימה, אין בכלל מה לדבר. אלו תנועות הקוראות מפורשות לשלול את אזרחותה של חברת הכנסת הפלשתינית חנין זועבי.
אם כך, הדרישה להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית, אינה אלא מזימה פשיסטית בה בוחשים לאומניה מתוך אותן כוונות פשיסטיות וחרחור מלחמות התשה באופן קבוע. מלחמות נבזיות שקיומן קטע את השקט אשר שרר במזרח התיכון במשך למעלה מ-2000 שנה, עד בוא הציונות. מלחמות אשר בסופו של יום פוגעות קודם כל בהם עצמם, קיפוד חיי בניהם ובנותיהם בשם השירות הצבאי הלאומי והביטחוני, פיגועי התופת מצד מתנגדיהם הרבים, וליבוי שנאה בינלאומית מצד העולם כולו - נגד המדינה בה הם תושבים.
ההשתלטות הציונית על התקשורת
התנהלות התקשורת הישראלית היא מוקד המפתח בפלישה הציונית בפלשתין. לא בכדי יצרה הציונות תקשורת ממוסדת כמו הערוץ הראשון, אשר שימש ערוץ טלוויזיוני יחיד במשך למעלה מ-30 שנה. למרות תחנונים רבים מצד אנשי עסקים שביקשו להקים ערוצי טלוויזיה חדשים, ולו שיהיו רק מסחריים. אך הציונות לא איפשרה זאת עד שנות האלפיים – עד המאה ה-21, סבלו תושבי מדינת ישראל ערוץ טלוויזיוני בודד, בעוד בעולם כולו היה אפשר לזפזפ באיזה ערוץ שרק ניתן להעלות על הדעת.
הציונות משתמשת ביד ברזל של ממש. הן בחינוך האזרח הישראלי מגיל אפס, וכלה ביצירת מצג שווא שקרי ובו כלי התקשורת הם בכלל "שמאלנים". שזהו גם כן מצג אשר נולד מאותו חינוך לאומני שהוא עצמו הנחיל ושטף את אותם מוחות ישראלים.
למעשה, לא רק שאין תנועות שמאל בישראל, אלא מדינת ישראל היא המדינה השמרנית ביותר בעולם. שימו לב שגם בחגים היותר שמרנים באיסלאם, כמו צום הרמדאן, אין עוד אירועים דומים נוספים אותם מקיימים מאמיניו. בנצרות גם כן קיימת אפשרות הבחירה ואין אמונות טפלות רבות במיוחד, אלא בעיקר ימים כמו בניית עץ האשוח, ותודה על האוכל אשר מונח על השולחן. לא יותר מזה. לעומת זאת, ביהדות הציונית, יש אינספור חגים ומועדים בלתי נסבלים. צפירות ואזכור ימי אבלות ודיכאון. התערבות בוטה בסוג המזון לאכילה (כשר/לא כשר), תפילות בבתי כנסת הכוללות קריאת טקסטים אינפנטיליים, והיד עוד נטויה.
היהדות הציונית המבקשת מהעולם הכרה בקיומה כתנאי לקיום משאים ומתנים כאלו ואחרים, אינה אלא רצון להמשך חרחור המלחמות וההזיות במזרח התיכון. המשך שפיכת הדמים, ליבוי יצרי השנאה והאפרטהייד, ושאיפה להרוג ולקפד את השונה. רק ניתוק והתנגדות מוחלטת על-ידי הציבור הישראלי מרעיונות אלו, הן בביטול הדרישה להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית והן בנטישת היהדות הציונית בפן האישי, יוכלו להוות מדד ראשוני בתחילתו של קיום מזרח תיכון חדש.