הגזירות הממשיכות לנחות עלינו שוב פוגעות בחלשים, שאט-אט פשוט מותשים נפשית מההחלטות המהירות שמקבלת ממשלת ישראל מבלי באמת לבדוק מי הנפגע הראשון. כנראה שזאת השיטה הכלכלית שמנחה את קברניטי המדינה. ובינינו, השיטה הזאת עובדת טוב. בעצם הכי טוב.
שנה אחרי שנה אנחנו עדים לקיצוצים שמתרחבים, לגזירות חדשות, הפרטות ומספר הילדים העניים ממשיך לעלות. ובכל זאת, כמו אדיוטים, אנחנו ממשיכים להביט בפליאה על הגידול בצמיחה במקביל לעלייה בעוני. הצמיחה מתאפשרת, כי על גבם משקים וממלאים את קופת המדינה. העניים הם לא נטל על החברה אלא הם חבורה של בני אדם שעל גבם נשענת מדינה שלמה. הם העבדים האמיתיים של מקבלי ההחלטות.
השיטה של מקבלי הגזירות הכלכליות עובדת ביעילות רבה ומוכיחה, שנה אחרי שנה, לאנשי האוצר כי הם צודקים. מאגרי קופת המדינה מלאים אך מאידך-גיסא ממשיכים להנחית עלינו מכות, לגזור גזירות, לקצץ קצבאות, להעלות את הדלק ומחירי הדירות בלא למצמץ - ואף אחד מאתנו לא יכול עליהם, ממש פלוגה מובחרת שבנויה מאנשי עסקים מיליארדרים, מפוליטיקאים שמגבים אותם והם בתמורה שומרים להם ג'וב בחברות שלהם.
השיטה הזאת עובדת והשיירה עוברת. ביבי ממשיך לדבר על תקציב של רחמים והידיים ממשיכות לחתום על גזירות ומכות. התרגלנו שמשקרים אותנו, אין כבר אשליה שמשהו ישתנה לטובה. יש לנו רק תקווה שלא יהיה גרוע יותר.
תאמינו לי שהפוליטיקאים המרכיבים את הקואליציה לא חושבים על האזרחים ועל טובת המדינה, הם חושבים רק איך לדפוק זה את זה על חשבוננו. עם כל הצער, זה עובד! ומי שיעז להצביע נגד, ימצא את עצמו מחוץ למשחק. מפחידים אותנו, עובדים עלינו, מרמים אותנו, מפקירים אותנו, וזה עובד! אין, וכנראה לא תהיה, למידת לקחים. אין נטילת אחריות בהנהגה, יש הידרדרות ערכית שמפנקת את העשירים וגורמת להצמיח את המשק על חשבון העניים. חוקי המשחק פועלים מצוין לטובת העשירים.
אז שוב יקפיאו את שכר המינימום, יקצצו אולי בקצבאות הילדים. יקפיאו את קצבתם של הקשישים. שוב ושוב יקפיאו ויקצצו, יקצצו ויקפיאו מאותו מגזר חלש של עניים! ושוב תירוצים ושוב הכל נשאר אותו הדבר. כי אין באמת מנהיג אמיתי שילחם את מלחמתם של העניים.
אז אדוני ראש הממשלה, מר נתניהו, לא תקציב של רחמים אנחנו צריכים, אלא רק תקציב של צדק חברתי, התחשבות במיליוני העניים שעומדים על הגדר. התחשבות בילדים העניים שעל גבם תופחת קופת המדינה ומתעצמים חשבונות המיליונים של העשירים. הגיע הזמן שתיקח מהעשירים ותיתן לעניים. כי עד מתי לדעתך נשתוק? ומכאן אני קוראת ליתר הפוליטיקאים, קחו את עצמכם, את מפלגתכם באשר היא, צאו החוצה, זעקו את זעקתנו, שנדע שיש עוד תקווה.