ירדן - כרטיס אדום

המלך חזר ביום רביעי, ה-20.7.11, מחו"ל לאחר היעדרות של 17 ימים. מהלכיו הראשונים של המלך מצביעים על הדחיפות בקביעת לוח הזמנים שיוצג להלן: הפגישה הראשונה נערכה עם טארק אל מומני, נשיא התאחדות העיתונאים, משום הלהבה העצומה שעלתה מכיכר א-נח'יל עת היכו אנשי ביטחון את העיתונאים. המלך יצא בגינוי חמור מאוד ובהבטחה שאין אף דרגה החסינה בפני האירוע המשפיל הפוגע בדימויה של ירדן כמדינה שוחרת שלום ודמוקרטית. כדי לאזן את הפגישה הראשונה, מיהר המלך להיפגש עם "הביטחון". פגישתו בארבע עיניים עם הרמטכ"ל משעל א-זבן צולמה והוצגה בעיתונים לצד תמונת הפגישה עם טאר אל מומני. המפגש השלישי הוא המעניין מכל. עוד באותו ערב נפגש המלך עם נציגיה הפלשתינים של העיר ירושלים הפועלים בירדן: האגודה להגנת אל-קודס, ועדות ביצוע, ועדות מעקב, נוצרים, הקונגרס העממי להגנת אל-קודס, המועצה העליונה האורתודוכסית, מהנדסי אל-קודס, הוועידה האיסלאמית העליונה ועוד. למחרת מגנה המלך את התקפת הביטחון על העיתונאים ומזכיר שעניין המדינה הפלשתינית הוא ערך עליון לביטחונה של ירדן. מדוע סדר זמנים כל-כך לחוץ בערב הראשון להגעה? התשובה כנראה נעוצה באזהרה החמורה מקברניטי הממשל האמריקני אשר הציגו למלך תרחישים מביכים על סמך עובדות וניתוחים שעשו בפנטגון גופי הביטחון האמריקניים. לטענתם, המלך עומד בפני מרד גדול המצוי לפתחו. למרד הזה שני מקורות עיקריים המזינים זה את זה: 1. האופוזיציה בסוריה זוכה לשיתוף פעולה של ירדנים המצויים איתם בקשרים משפחתיים שבטיים. הצלחת המרד של קרובי המשפחה הסוריים עשויה לדרבן את הירדנים, משתפי הפעולה, להעז לערער על סמכותו של המשטר ההאשמי באותה מידה שהאופוזיציה הסורית ערערה על הלגיטימציה של המשטר העלאווי. במפגשים פרטיים של עבדאללה עם פקידים ואנשי ממשל אמריקניים, נמסר לו שהמודיעין האמריקני אסף מידע על התחמשות מורדים ירדנים באמצעי לחימה שזלגו מסוריה וממשיכים לזרום אל המחסנים ליום פקודה. 2. האחים המוסלמים השביחו את אמצעי-הקשר ביניהם על פני המרחב הערבי ומזינים אלה את אלה. בעקבות תמיכתם של האחים המוסלמים מירדן באחיהם ממצרים ומסוריה, חבים האחרונים תמיכה בלתי מסויגת לתנועה בירדן. במידה שזה אכן התרחיש, הדבר ישפיע על ישראל אשר תצטרך לנקוט עמדה האם לתמוך בכס ההאשמי, או לתת לו ליפול. כמו-כן, במידה שישראל תנסה להציל את הכס, האם תעשה זאת בגלוי או באמצעות כלים סמויים. מכל מקום, ישראל נערכת לקראת תרחישים שונים אשר עלולים לנבוע מהכרת האו"ם במדינה הפלשתינית בספטמבר. יש לזכור כי ה"כאוס" שעלול לעבור על ישראל יכול לזלוג גם לירדן ולהכות בבית המלוכה ההאשמי. לכן על המלך לנקוט באמצעים הבאים: א. לא לחכות להפגנה הבאה שתצית את הלהבות, אלא להציג רפורמות אמיתיות בהן תיראה הנכונות לוותר על חלק מסמכויותיו. ב. המלך חייב להוביל את המעבר למערכת רב-מפלגתית, דמוקרטית, אשר תבחר את הממשלה. ממשלה המתמנה על-ידי המלך אינה תואמת את הדרישה ולכן על המלך לוותר על סמכותו זו. ג. בחירה על-פי אזורים גיאוגרפיים תוך הקפדה על צמצום מושבים לנבחרי האחים המוסלמים והפלשתינים, אינה רצויה משום שהיא טומנת בחובה כעס עצור וקיפוח. התוכנית האמריקנית היא להגדיל באופן משמעותי את מספר הנבחרים הפלשתינים בפרלמנט ובמוסדות החברתיים האחרים בירדן. ד. על המלך לקבל ללא דיחוי את ההזמנה להצטרף לגוש ה-GCC (מדינות המפרץ). כל זאת משום שאז יגדל הביטחון על גבולות ירדן וכן ישתפר הביטחון הפנימי. על המלך להימנע ממיקוח על ביטחונות והשוואת התנאים שהביאו את סעודיה ואיחוד האמירויות להגן ב-14 במרס על הכס הבחרייני. המלך הגיב בהיסוס רב לגבי הוויתור על סמכויותיו. החשש הגדול של המלך שיאבד את סמכותו לאופוזיציה בבחירות דמוקרטיות. כמו-כן מקובלת עליו הגישה של הגדלת הייצוג לפלשתינים, גם אם ישראל לא תלך איתו יד ביד ותעניק אף היא זכויות לפלשתינים. הכרטיס האדום הוצא על-ידי האמריקנים לאחר שהוצא בחשאי כרטיס צהוב שלא מצא מקום בפרסומים בערבית ובעיתונות הירדנית. בית המלוכה ניסה וממשיך לנסות להסתיר את מעורבותו בשחיתות שלטונית המתבררת כעת בבית משפט בפלורידה. יציאתו של המלך לארה"ב והיעלמותו לפרק זמן של 17 ימים מקפלת בתוכה גם את הפרשה שעדיין מתגלגלת בבית המשפט והכתימה את בית המלוכה ואת שירותי הביטחון הכלליים בירדן. ב-3.7.11 המלך יוצא לסעודיה למפגש עם המלך הסעודי, משם יטוס לוועידת סאן ואלי באיידהו. המלך יחזור לירדן רק בסוף יום ה-20.7.11. במשך 17 ימים שהה המלך מחוץ לירדן שבה התפתחו מאורעות רבים וחשובים. לא כל הימים מדווחים בעיתונות. ב-14.7.11 הפתיע המלך סטודנטים ירדנים הלומדים בהוברט, אוקלהומה, בתוכנית מיוחדת. הדבר לא הופיע בעיתונות הירדנית. נראה היה כי ערפל כבד מכסה את ביקוריו של המלך במקומות שעיתונות אמריקנית מקומית מדווחת עליהם כהפתעה נעימה ומוזרה. ב-12.7.11 הפתיעה חבורת רוכבי אופנועים (הארלי דיוידסון) מסעדה בבית מלון עתיק (140 שנה) בעיירה ג'מסטאון בקליפורניה. חבורת הרוכבים והמלווים מנתה 65 איש. המלך עבדאללה, מלווה בבנו, ירדו מן האופנועים ונכנסו לפטיו לאכול ארוחת צהריים. בפטיו ישבו 11 איש לארוחה שהוזמנה מראש. שאר המלווים, נראה כי שייכים הם לאנשי הביטחון האמריקני והירדני. יכול להיות שהמלך רכב מקליפורניה לאוקלוהומה, שם נפגש עם הסטודנטים הירדנים יומיים לאחר שאכל צהריים בג'מסטאון? או שקיימות גרסאות עלומות אחרות. בעיתונות האמריקנית הופיעו מספר כתבות המשרבבות את שמו של המלך לפרשת שחיתות שתתואר כדלהלן.