ברוב הרשויות המקומיות בארץ, ניכרים פערים גדולים (בחלקם - אפילו אינם ניתנים לגישור בטווח המיידי), ב-4 התחומים המשמעותיים והמשפיעים ביותר על ההחלטה אם וכיצד להפעיל את הסדרת החניה ובהם - פערי תקציב, פערי כוח-אדם, פערים טכנולוגיים, פערי ידע וניסיון: 1. פערי התקציב - היעדר תקציב הנדרש למימון השקעות והוצאות הקמה והפעלה של רשות חניה עצמאית. 2. פערי כ"א - הגבלה בגיוס או השמת כ"א אורגאני מתאים ומוכשר שמסוגל לנהל ולהפעיל מערכים מורכבים המשלבים בו-זמנית אחריות ושליטה על נושאים כגון: אכיפת רחוב ע"י פקחים ניידים ורגליים, טיפול אדמיניסטרטיבי ומשפטי בערעורים, הפקת תוויות חניה חופשית (תווי-דייר) לאוכלוסיות שונות, מנגנון קליטת תשלומי אגרות חניה הנגבים באמצעות מדחנים, או בכרטיסי חניה אלקטרוניים (איזיפארק), או בהסדרי חניה סלולאריים, ניהול מנגנון לקליטת תשלומים מקנסות חניה שוטפים וזיכויים במחשב בערוצי תשלום מגוונים (מוקד אנושי, אינטרנט, דואר, בנקים מסחריים, מערכת IVR), ביצוע הסבת דוחות חניה לזהויות של בעלי הרכב, פעילות מול מאגרי מידע חיצוניים, ניהול מערך גרירת רכב, ניהול מערך גביית חובות חניה שלא שולמו במועדם, ועוד. 3. פערים טכנולוגיים - היעדר טכנולוגיות חניה ייעודיות ברשות וצוותי עבודה המיומנים למשימות ייחודיות, כגון: מערכות מדחנים, מערכות מסופונים להפקת דוחות, תוכנות מחשב, כלי שינוע וגרירת -רכב, גובי מס, מעקלי מיטלטלין וכיוב'. 4. פערי ידע וניסיון מקצועי - היעדר ידע מקצועי וניסיון ניהולי הרלוונטי לצורך תפעול נכון של רשות חניה בעלת אופי ציבורי וכלכלי כאחד, עם היבטים שירותיים ופוטנציאל פיננסי מוכח. דומה כי במצב זה, בין 2 האלטרנטיבות הבלעדיות העומדות בפני הרשויות המקומיות הסובלות מפערים אלו, דווקא בחירה בברירת המחדל, המאפשרת להן להפעיל את רשות החניה באמצעות קבלן חיצוני, היא טובה יותר ומתאימה להן, מאשר הבחירה בחלופה הגרועה ממנה של "ישיבה על הגדר" מבלי לעשות דבר ובעצם - להימנע מאכיפת חוק העזר לחניה מוסדרת בתחומן. למרות המגבלות שיתוארו בהמשך, הבחירה בחלופה זו מאפשרת לרשות לדרוש מהקבלן כי יספק את כל החסר ודרוש לה לתפעול נאות של רשות החניה, קרי: מימון, כ"א ואמצעים טכנולוגיים ייעודיים. ואולם אליה וקוץ בה, בתמורה לאספקת דרישותיה, נאלצת הרשות לוותר על חלק מההכנסות המגיעות לה מהחניה ולהעבירן כעמלה לקבלן החיצוני. הצרה הגדולה יותר היא, שבשלב הנוכחי לרשות המקומית לא נותר אלא להשאיר את הקבלן לפעול בשטח כמעט לבדו ולהפעיל באופן עצמאי ועל דעת עצמו את רוב המערכים והתהליכים הקשורים בהסדרת החניה, על כול המשתמע מכך. לא בִּכְדִי מזהים כלי התקשורת את "הפרצות" ועוגמות הנפש הנגרמות לציבור בעטייה של שיטת הפעלה זו, ומניחים בפנינו מידי פעם דווקא דוגמאות מרגיזות של ה"פינג-פונג" האנושי שהינו נחלתם של בעלי דוחות החניה. אלו נאלצים בד"כ להתרוצץ ולהזיע בין משרדי העירייה לבין משרדי הקבלן החיצוני, כול זאת מבלי שניתן בכלל להבין מי בעצם אחראי על הטיפול בהם, למי יש את הסמכויות להחליט ובאיזה תחום.... מכאן ואילך, קלה מאוד דרכם של כלי התקשורת לרתום ולהסית את רוב הציבור, הממורמר ממילא ומאוכזב משירותי החניה, כנגד החלטת הרשות המקומית, שנאלצה "להעביר לידיים פרטיות את הזכויות המאפשרות לכאורה ליהנות מכספי הכנסות החניה ולהתעשר על חשבון התושבים". ככול שחולף הזמן הולכת ומתעצמת לה אווירת "עליהום תקשורתי" בה יטענו התושבים כי הרשות מפקירה אותם בהעדפתה את הקבלן הפרטי וכל זאת כאמור מבלי לדעת ולשקלל את כל העובדות החשובות, את המגבלות האובייקטיביות ואת הפרטים האמיתיים לאשורם.

הניסיון המצטבר בתחום זה מוכיח, שגם אם מפריטים את כלל מערכי החניה ונותנים אותם בידי חברת ניהול חיצונית, צריכה הרשות המקומית לנהוג באחריות ציבורית המתחייבת מכך. מסירת פרויקט מורכב ודינמי, אשר ברובו מבוסס על תזרים מצטבר ובלתי פוסק של כספי ציבור (אגרות חניה, תשלומי קנסות וחובות, מכירת כרטיסים ותווי חניה, גביית חובות, גביית הוצאות אכיפה) חייב להיעשות בצורה מבוקרת, תוך שמירה קפדנית על כך שהרשות לא תאבד את כושר השליטה שלה על התהליכים המתבצעים בשמה ע"י הקבלן. הרשות חייבת לקיים מנגנון המאפשר לה להחזיק ברשותה תמיד מידע עדכני ומדויק על כלל הנתונים הכספיים המטופלים על ידו ושהיא תוכל לוודא כי תוצרי פעולותיו המשפיעים על התושבים - יתאימו למדיניותה המוכתבת. מינוי והעסקת משרד פיקוח מקצועי הבקיא ומיומן בתחום החניה, שיפעל מטעם הרשות המקומית ויבקר את פעולותיו ואיכות שירותיו של קבלן החניה החיצוני, היא אחת מהדרכים היעילות ביותר וגם ערובה כי תובטח עמידתו של הקבלן בתנאים שלהם התחייב במסגרת חוזה ההתקשרות עם הרשות. אין די בכך שהרשות המקומית תפרסם מכרז, מפורט ככל שיהיה, ותתקשר על סמך תוצאותיו עם קבלן זוכה, כאשר לאורך תקופת העסקתו (בד"כ 5 שנים לפחות) היא אינה שולטת בפעולותיו ומאפשרת לו לנהוג בשמה ומטעמה ללא מערכות פיקוח ובקרה מקצועיים. לא מכבר פורסם בכלי התקשורת כי קבלן פרטי אשר סיפק שירותי חניה לאחת מהרשויות, פעל על דעת עצמו וסימן בצבעי אדום-לבן וכחול-לבן אזורים אשר לא ניתן להם מעולם כל היתר ע"י רשות התימרור המקומית. הפקחים העירוניים שאינם בקיאים כלל בתוכניות התימרור המאושרות, זיהו עבירות חניה באזורים שתומררו בניגוד לחוק, והפליאו בהטלת קנסות כבדים על הנהגים שחנו בהם. משנחשפה השערורייה ע"י אחד הנהגים, נדרשה הרשות להודות בטעותה, לבטל את כל הדוחות שהוגשו באותו אזור, להשיב את הכספים לתושבים התמימים ששילמו, להחזיר את מצב התימרור לקדמותו ולהתנצל בפני הציבור על התקלה החמורה ועוגמת הנפש שנגרמה. לסיכום, מינוי פיקוח-על ובקרה על פעולות הקבלנים, יבטיח לרשות המקומית כי מחד-גיסא - היא תוכל למצות היטב את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בהסדרת החניה מבלי לאבד ולבזבז כספים מיותרים בגין תשלומי עמלות בלתי סבירות לקבלנים, ומאידך-גיסא - יאפשר לה להסתייע במנגנון מקצועי המהווה עבורה ומטעמה סוג של חיישן להתרעה בכול מצב שבו יימצא כי הקבלן חורג מאמות המידה השירותיות שעליהן התחייב מולה בהסכם ויאלצו לשפרן לשביעות רצון מעסיקיו.

רוב האנשים אינם מודעים לעובדה שאכיפת החניה המוסדרת נובעת מאילוצים הנובעים מהיעדר פעילות אכיפה משטרתית בתוככי השטח המוניציפלי וכן מרצונה הטוב של הרשות המקומית להבטיח לתושביה ביטחון וסדר ברחובות. מאידך, הדעה הרווחת בציבור היא שהרשות בוחרת לעשות כן אך ורק מתוך שיקולים כלכליים גרידא, המיטיבים את מצב קופתה. הפעלת מנגנון להסדרת החניה אינה מסתכמת רק בהטלת קנסות ע"י פקחים, אלא דורשת עבודה מאומצת ומורכבת מאוד מאחורי הקלעים ומיומנות מקצועית ברמה שהיא גבוהה בהרבה מזאת הנדרשת להפעלת מערכות מוניציפאליות אחרות. רשות החניה מחויבת לבסס את תהליכי עבודתה בדייקנות ובקפדנות על סדרת חוקים ותקנות, כמו: חוק סדר הדין הפלילי, תקנות התעבורה, חוק העזר (העמדת רכב וחנייתו) של הרשות המקומית, פקודת המיסים (גבייה) ועל מדיניות הרשות המתעדכנת מעת לעת. ליישום מדויק של הוראות החוק, היא זקוקה למימון ולהשקעת תקציבי עתק לשם הצבת תימרור ולסימון התשתיות, לרכישת מערכות תקשורת ומחשוב יקרות, להצטיידות באמצעים משוכללים (מסופונים לפקחים) להפקת דוחות החניה, לפריסת מערך מדחנים המאפשר גביית אגרות חניה מהציבור, להקמת מערך פנים-משרדי לטיפול בפניות הציבור שעיקרן ערעורים על דוחות חניה, להקמת מוקד טלפוני מאוייש, להקמת מערך הנה"ח שיעסוק בקליטת התשלומים וטיפול בזיכויי דוחות, ועוד. אם לא די בכך, הרשות צריכה לממן בנוסף גם הוצאות תפעוליות שוטפות ויקרות, בהיקפים שנתיים המסתכמים בשיעורים של כמה מיליוני ₪ לשנה, כגון: תשלומי שכ"ע לפקחים ולעובדים מקצועיים, הוצאות אחזקה משרדיות, הוצאות דפוס, דמי שימוש במאגרי מידע חיצוניים (משרד התחבורה, מרשם האוכלוסין, מרשם החברות וכיוב'), הוצאות בגין ביול דואר רשום, הוצאות משפטיות, הפקת תווי דייר, הוצאות גרירת רכב ופינוי צירים, והוצאות תפעוליות נילוות.