מאמר המשך למאמר תחת הכותרת "תנו לרופאים לחיות" [ראה משמאל] אשר יוצא לאור בעקבות תגובות הביקורת והעידוד הרבות שקיבלתי במייל ובשיחות טלפון. אחד החברים האיר נושא כאוב שלא מרבים לדבר עליו - מצבם של הורי הרופאים, אשר נמצאים במצב לא פשוט. מצד אחד הם מלאי גאווה על הישגי ילדם, אולם מנגד מה רב כאבם על השכר הזעום ועל התסכול הרב אשר ילדם חש, שלא לדבר על העומס והנטל הכספי שממשיך להיות על כתפם. אחרי שנים רבות של לימודים, בתמיכה כספית לא מבוטלת של המשפחה, ממתינה כעת המשפחה לקצת הקלה ואופציה לעזור ואולי לתמוך בבן-משפחה אחר. אולם מה רבה תדהמתה שכעת היא נדרשת לשלם ולתמוך אולי אפילו ברמות גבוהות יותר, שכן כעת הרופא נדרש לדירה ואולי לחתונה ולתינוק? בקיצור, על-מנת להיות הורים לרופא בישראל, נדרשת משכנתה ארוכת-שנים, אשר לצורך מימושה מתגייסת כל המשפחה. הגיע הזמן שהמדינה תפסיק לנצל את רצונה של האם הפולנייה בילד רופא ותעניק לרופאים המתמחים שכר קיומי אשר מאפשר חיים סבירים ללא תלות בהורים למשך תקופה ממוצעת של כ-15 עד 20 שנה! כן, זה משך הזמן המדובר! הגיע הזמן שרופא ירוויח שכר ראוי, אשר לא נופל מקצין בצה"ל בתפקיד של מפקד פלוגה או אולי מנהל מחלקה ברשות הנמלים או כמו מנהל בית ספר. בעצם, מדוע לא? אומר הפתגם הישן "בשביל כבוד צריך לעבוד". פתגם זה ממומש היטב אצל ציבור הרופאים, אולם משום מה מנוצל כבוד זה ונרמס על-ידי הממשלה, אשר מנצלת את העובדה שציבור הרופאים "הוא ציבור רחום וחנון", אשר אומן ואולף לאורך כל השנים שאין נוטשים חולה ושהטיפול בו קודם לכל. האם לא ראה הממונה על השכר באוצר עיוות זה? האם הממונה על השכר לא ניחן בזוית ראייה רחבה, אשר רואה את כל התמונה? איך קרה שהציע מה שהציע? האם לא הגיע הזמן להחליף למקבלי ההחלטות את הדיסק במשהו יצירתי יותר ולא רק "אין לי!"? ניצול ציני זה אינו במקומו ועדיף למדינת ישראל להשקיע פחות במטוס או שניים, בפחות קייטנה ו/או תלושי ביגוד ספורט לאנשי קבע, בפחות כסף לחרדים ולתשתיות למתנחלים, בפחות הקלות מס לטייקונים ולנתב סכומים אלה לציבור איכותי ומסור זה, אשר התעללו בו שנים רבות והגיע הזמן לתקן עוול ארוך שנים זה ומיד.