כבר שנים רבות התרגלנו לעובדה שאין שר בריאות ויש סגן שר בריאות. מן אכסיומה שכזו, בה המפלגות החרדיות מקבלים משרת שר אבל משיקולים משונים אינן רוצות להיות שרים ובמקביל המדינה אינה ממנה שר למשרדם. מן ישראבלוף שכזה. סגן השר אחראי על המשרד ועושה בו כחשקו, מקבל החלטות, מעביר תקציבים וכולי אבל אינו שר. פורמאלית השר הוא ראש הממשלה הממלא מקומו של כל משרד שאין לו שר.
המשמעות היא שסגן השר במקרה שלנו,
יעקב ליצמן, עושה כרצונו בתקציבי המשרד, מקבל החלטות ועוד, אבל אינו נושא באחריות. מן סידור נוח שכזה, של ניהול ללא אחריות, שראש הממשלה משתף איתו פעולה והופך לחותמת גומי של מסמכים שרק שר הבריאות רשאי לחתום עליהם.
איפה היועצים המשפטיים כל השנים? כיצד הם חיים עם אנומליה זו?
אני מציע לעשות סוף לבדיחה. מפלגה חרדית שמחליטה להצטרף לממשלה ולקבל לאחריותה משרד, עליה למנות שר מטעמה. אינה רוצה משרת שר? תמנה הממשלה שר במשרה מלאה (ולא מילוי מקום "בכאילו" של ראש הממשלה), וסגן השר יתפקד כסגן שר אמיתי ללא שליטה בלעדית במשרד ובתקציביו. נראה אם גם בשיטה החדשה הם יתעקשו להישאר סגני שרים.