כאן ראוי להזכיר את החשבון המוסרי של ישראל עם נורבגיה. ישראל חוותה בהיסטוריה הקצרה שלה אלפי התקפות טרור רצחניות. היו התקפות כאלה לפני שחרור איו"ש מהשליטה הירדנית ובוודאי גם לאחר מכן. כאשר הזהירה ישראל את אירופה שאי-התנגדות לטרור תחזור בסופו של דבר לאירופה כבומרנג, בחרה אירופה בדרך ההתנכרות לישראל וחיזור אחר הטרוריסטים, כמדיניות שבאה להגן עליה מפני טרור חיצוני, ולשרת אינטרסים כלכליים אולם מוסברת "בהתקף הומניסטי שאין להתגבר עליו" (מנטרה זו כבר הוכחה כשטות מוחלטת, באסיה, באפריקה, ואפילו באירופה עצמה). נורבגיה הייתה בין הראשונות לאמץ מדיניות זו ובין המדינות הקיצוניות באירופה במתן לגיטימציה לרוצחי אזרחים.
כאשר התקשתה להסביר עמדה זו מבחינה מוסרית, פנתה נורבגיה יחד עם מדינות נוספות באירופה, לעבר המצאת צידוק אידיאולוגי לתמיכה בטרור ובטרוריסטים. צידוק זה לבש את התירוץ של "מלחמת שחרור", "התנגדות לכיבוש" או "המסע לביטול עוולות..." כאלה ואחרות, כל אחד התאים לעצמו את הניסוח הפרטני הנוח ביותר לתדמיתו הבינלאומית. אילו היינו ציניים כמותם, היינו צריכים לאמץ עמדות אלה וליישם אותן בכל תנועות ההתנגדות הלאומיות-אתניות-תרבותיות באירופה: מתנגדי הגירה, בסקים, וולונים, קורסיקנים, ה-IRA ועוד. משפט ערבי ידוע אומר (בתרגום לעברית) "כל כלב, בא יומו"; אנדריאס הדגים זאת בנורבגיה.
לא נקרש הדם על גופות הנרצחים, וכבר ממהר שגריר נורבגיה בישראל, סביין סבייה, להסביר לנו (
מעריב, 26.7.11) שטרור פלשתיני וטרור נורבגי אינם זהים, ובלוליינות לשון דיפלומטית טיפוסית, הוא חוזר למנטרה ההזויה של אירופה בעניין הכיבוש; ומשום שהוא יכול להדביק לטרור נגד ישראל את המילה כיבוש, הוא ממשיך להרגיש עליון וצודק ו"חכם". עצם העובדה שעניין הכיבוש שנוי במחלוקת הן מבחינה מדינית והן מבחינה משפטית, אינה משנה לו דבר. עצם העובדה שהצידוק לתביעות הפלשתיניות מקורו באפליה מתמשכת של העם היהודי בתביעתו לחזור למולדתו ממנה גורש, אינה משנה לו דבר. נורבגיה מוסמכת מטעם עצמה להכריע בוויכוח, משום שנוח לה בכך; אינטרסים, שחצנות, טיפשות, התנשאות, אנטישמיות... - אולי הכל יחד. אם נאמץ את ההיגיון של השגריר, צריך עתה אנדריאס להצדיק את מעשיו בכך שממשלת נורבגיה מפקירה את המדינה לזרים ולפיכך היא בוגדת בעם. ומשום שהיא בוגדת, מותר להפעיל נגדה ונגד תומכיה טרור, ואנדריאס עצמו אינו אלא מושיע לאומי - האומנם?!
הדו-פרצופיות הנורבגית מקבלת כאן ביטוי חדש ומחוזק, המזכיר את הימים האפלים של אירופה לפני 70-65 שנים. השרץ הוא שרץ, גם אם נתרץ אותו בנרטיב "אידיאולוגי" הרואי, הוא יישאר שרץ. נרטיב הרואי שקרי - דתי או אחר - כהיתר לרצוח יהודים וכהצדקה לתמיכה ברוצחים, אינו אלא שותפות לפשע. סליחה, נורבגיה, אם אתם חושבים שהנרטיב השקרי הוא האליבי למדיניותכם האנטי-ישראלית ולהצדקת הטרור נגדה, אתם כנראה ראויים למה שקיבלתם ולמה שעוד מחכה לכם בתחום הטרור - מבית או מבחוץ.