האם יתכן ימין חברתי?

אתמול מלאה שנה להסתלקותו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ודמותו חסרה מאוד בנוף התורני והציבורי בישראל. מדור זה אינו עוסק בהספדים ולכן נמנע מלהרבות דברים על אישיותו ומידותיו התרומיות של הרב. גדולתו בתורה ובחיבורה לחיי המעשה, אורחות חייו, פקחותו והיותו נוח לשמים ולבריות - כל אלו גלויים וידועים והמה בכתובים, בספרים ובמאמרים רבים לדמותו. נקודת מבטנו מכוונת לאפיק הציבורי, ובמרחב הזה גם מי שלא הסכים למשנתו הפוליטית (ואנכי בכללם) נאלץ להתמודד עם בר-פלוגתא אשר 'כולו אומר כבוד'.

בכי תינוק

הספר לדמותו שכתב תלמידו ('באמונתו', אלישיב רייכנר) פותח ב'קול בכיו של תינוק', המוצג בכל אתר ואתר (באינטרנט) כמוטיב המכונן של מורשתו והליכותיו: "מעשה באדמו"ר הזקן בעל התניא שישב ולמד בחדרו. לפתע שמע תינוק בוכה בעריסתו. סגר האדמו"ר את הגמרא, ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו. לאחר מכן הלך האדמו"ר לחדר הסמוך, ומצא שם את נכדו כשהוא שקוע בלימודו. תמה האדמו"ר על נכדו: מדוע לא קמת להרגיע את התינוק הבוכה? הנכד הנבוך הרים את מבטו וענה לסבו: הייתי שקוע בלימוד ולא שמעתי כלל את קול הבכי. העיר לו סבו: אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה, משהו פגום בלימוד זה". הרגישות החברתית של הרב עמיטל הפכה לשם דבר, ולאבן הראשה של משנתו. "אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה" - אומר פתגם עתיק (מה מקורו? סיני? תשובות קוראים יתקבלו ברצון). מימרא יהודית מקבילה טוענת כי "אמור לי מי הם תלמידיך וכו'", ומתלמידיו ניכר אדם (ראו גם "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע"; אבות ה,יט). ואכן, צאו ובדקו ומִצאו שתלמידי הרב עמיטל, ותלמידי-תלמידיהם, המה המובילים בקרב רבני ישראל ומחנכיו במאבקי הצדק החברתי, ובהעלאת סדר היום החברתי על השולחן הציו"די והלאומי בישראל. כלם נחונו ב'אוזן שומעת' קול בכיו של תינוק כתלמידיו של רבי יהודה מהר עציון אשר ביהודה. ניתן לומר איפוא כי זה המאפיין המרכזי במשנתו, ובמשנת תלמידיו וצאצאי רוחו. (מאפיין נוסף, הזיקה לאקדמאיות, איננה פרי משנתו של הרב עמיטל, אלא של שותפו המופתי לראשות הישיבה, הרב אהרן ליכטנשטיין לאוי"ט). תשומת הלב 'לתינוק הבוכה' נסמכה בפיו פעמים רבות על דברי... אליהו הנביא (תנד"א טו) שהתוודה: "שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהן קודם? דרכן של בני אדם שאומרים: תורה קדומה לכל... ואני אומר: ישראל קדושים (=קודמין)". ומכאן מרגלא בפי הרב עמיטל: עם ישראל קודם לכל!

החמצה ומורכבות

האם עם ישראל קודם גם לארץ ישראל? האם שני ערכים אלו יכולים להלך יחדו בדירוג שוה בסולם החינוכי והאמוני? או שמא דוגלי 'ארץ ישראל' בהכרח נאלצים להנמיך את דגל 'עם ישראל', ולהפך. בסוגיא זו הרב עמיטל זצ"ל שינה את טעמו ואת אמונתו, כאשר מלחמת יום הכיפורים הייתה קו שבר עמוק. לא תימחק זכותו הראשונית בייסוד ישיבה-ישוב בשטחי יהודה ושומרון המשוחררים, בגוש עציון. חדשים ספורים לאחר שחרור 'הגוש' (אייר תשכ"ז, 67) נוסדה הישיבה המכונה 'ישיבת הגוש'. 'מושקו', אבי גוש עציון המעודכן, מצטט לא אחת את המימרא שמופיעה בראש המדור על פסוק פרשתנו: "והורשתם אותה וישבתם בה - במה הורשתם? בישיבה". נרמז כאן כי יורשים-ארץ ומיישבים ("וישבתם בה") 'בישיבה', ב...הקמת ישיבות! באותם ימים היה הרב עמיטל ממחוברי 'גוש אמונים' ומאנשי 'ארץ ישראל השלימה'. ראוי היה איפוא להיות האדמו"ר המוביל של 'הימין החברתי', המשלב את ארץ ישראל השלימה עם סדר יום חברתי ו'בכיו של תינוק'. והנה... הוחמצה השעה; והרב שינה משנתו הראשונה למשנה אחרונה, למשנת 'מימד' הפוליטית, ונתן פתחון פה לטענה שכאילו מי שסדר יומו כולל אג'נדה חברתית חייב להשתלב בתנועה מצד שמאל. ולא היא! לשמחתי חלק נכבד מתלמידיו ב'גוש' אימצו את 'צוואתו': "אל תהיו עמיטלים קטנים! סללו דרך לעצמכם"! רבים מהם איפוא אוחזים במשנתו הראשונה בענייני א"י, משנת חלוציות התיישבותית נוסח גוש אמונים. ומהם שדבקו ביסוד ה'מורכבות', שאף היא מעיקרי אמונתו, ולפיכך סיגלו לעצמם תמהילים שונים של ערכי המשולש תורה, עם וארץ.