קשה להבין את האלם וחוסר האונים שנפלו על הדרג המדיני בישראל לנוכח ההפרה הפלשתינית הבוטה של ההסכמים המדיניים עם ישראל. בניגוד מפורש לנאמר בהסכמים - הגרועים לכשעצמם - החלו אש"ף-פתח-הרש"פ בתהליך חד-צדדי של הכרת חברוֹת האו"ם בהם כמדינה.
לנוכח ההפרה היסודית היה מתבקש שישראל תפעיל ולו מעט מן המנופים שהיא מחזיקה מול הפלשתינים. במקום זאת, אחת הממשלות הימניות ביותר שכיהנה אי פעם בישראל, מגלת את אחת התגובות הרופסות ביותר שיצאו אי פעם מירושלים. במקום להבהיר מה המחיר המדיני שייגבה מהפלשתינים לנוכח הפרת ההסכמים, מסתפקים נתניהו ליברמן ועמיתיהם בהמהום חסר משמעות.
בניגוד להיערכות הביטחונית הרחבה והמאומצת מול אירועי ספטמבר, ההכנות המדיניות דלות. נתניהו והשרים מאגפים את הפלשתינים על-ידי צמצום מספר המדינות שיתמכו בהם בעצרת האו"ם, ואולם קשה להבין מדוע אינם מכינים סל צעדים ישירים שיבהיר לרש"פ מה תפסיד אם וכאשר תקדם את התהליך החד-צדדי.
בדיונים המועטים שכן נערכו הועלו עד היום הצעות נקודתיות כגון עצירת העברות התשלומים לרש"פ או שלילת תעודות וי.איי.פי מבכיריה. צעדי הענישה האלה חסרי משמעות, מחטיאים את המטרה ובעיקר מהווים פספוס הזדמנות. לנוכח החריגה האסטרטגית של הרש"פ מההסכמים צריכה ישראל להשיב במחיר אסטרטגי משלה, כזה שיבהיר לפלשתינים ולעולם עד כמה חמור המהלך. מהותו של המחיר הזה במילה אחת היא ריבונות. ובמשפט, ריבונות בשטחי C.
לבד מ-300 אלף אזרחים ישראלים באזור C מתגוררים כ-150 אלף ערבים. החלת החוק הישראלי באזור מגוריהם תהווה צעד אחד ויחיד ששלל יתרונות גלומים בו, כאשר המחיר הדמוגרפי נסבל בהחלט.
ואלה היתרונות: ישראל תחזק את אחיזתה בנקודות אסטרטגיות ביו"ש כפועל יוצא מתפישת 'גבולות בני הגנה' בה מאמין נתניהו; השוואת מעמדם של היהודים והערבים תוכל לשמוט את הביקורת העולמית על אפליה בין אוכלוסיות באותו תא שטח; ישראל תבהיר לעולם כי יש תביעה מדינית ממשית מאחורי אמירת נתניהו "ביהודה ושומרון, העם היהודי אינו כובש זר. שום סילוף של ההיסטוריה לא יוכל למחוק את הזיקה בת 4,000 השנים בין העם היהודי וארצו"; הפלשתינים ילמדו סוף סוף שיש להם מה להפסיד אם לא יגמישו עמדות; ישראל תנקוט מהלך אמיתי בשטח שמקדם פתרון לחלק מהאוכלוסיה; ההסתערות הצפויה של הפלשתינים על תעודת הזהות הכחולה תחשוף שישראל לא נוראה כפי שהפלשתינים מציירים אותה ולמעשה תפגע קשות בנראטיב הפלשתיני; בהנחה ובתקווה שחוקי האזרחות יושלמו עד אז, יהיה המהלך הזדמנות פז לבחון אותם בשטח; האחריות על יתר האוכלוסיה הפלשתינית תעבור סופית לידי הרש"פ כך שהאחריות מישראל תוסר; סוגיית ההתנחלויות המהווה את אחד מאבני הנגף בסוגיה הפלשתינית תתקרב לקראת סוג של פתרון; המהלך לא יהווה סגירת דלת בפני אלה הדוגלים בנסיגה לקווי 67 שכן בדיוק כמו בגולן ניתן יהיה לשאת ולתת על שטח שהוכפף לחוק הישראלי.
אין שום ספק שהקהילה הבינלאומית תתנגד בכל החריפות לתוכנית המוצעת. ואולם, זהו בדיוק האתגר שבלב התוכנית - הסרת שכבת הצביעות העבה המאפיינת את השיח הבינלאומי בכל הנוגע לפלשתינים. הצעד שהוזכר יחייב אומץ ישראלי אבל גם יכריח את השחקנים השונים להתחיל להתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולא עם תעמולה המגויסת אוטומטית לעמדות הצד הפלשתיני.
מה שמוביל לנקודה האחרונה. אם הפלשתינים אכן רוצים לשחק על-פי כללי העולם המתורבת, הגיעה השעה שיעמדו בנורמות הבסיסיות ביותר שאחת מהן היא עמידה בהסכמים. במידה ואינם מעוניינים בכך רשאית ישראל לנקוט בצעד חד-צדדי לטובתה. חד"צ תחת חד"צ. שלא כמו מהלך ההינתקות שהחמיר את מצבה של ישראל, החלת הריבונות הישראלית תעשה לישראל רק טוב. כשהפלשתינים יפנימו את לקחי המהלך הישראלי הם ישובו לשולחן המשא-ומתן עם קצת פחות טריטוריה אבל גם עם קצת יותר צניעות.