נפל דבר
אין ספק שברצח הרב אבוחצירא נפל דבר בישראל: לראשונה בהיסטוריה רב גדול נרצח בידי אחד מחסידיו.
אם ברצח רבין נחצה קו אדום מבחינה פוליטית בדמוקרטיה הישראלית, הרי דומה כי ברצח הרב אבוחצירא נחצה קו אדום בעולם התורני. והשאלה היא מה קרה לנו. נראה שהתשובה נעוצה בזילות החיים מחד-גיסא, כאשר רצח על עניינים טריוויאליים, כמו ויכוח על סיגריה או על מקום חנייה, הפך למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומיומית. מכאן עד לרצח רב בגין אי שביעות רצון מעצתו המרחק קצר. מאידך-גיסא הפיחות שחל במעמד הרבנים בדורנו, והזלזול בהם, בניגוד למעמדם המסורתי המכובד בקהילה, תרם אף הוא לרצח.
הגיעה השעה להעלות את הנושא לראש סדר היום הציבורי, עוד לפני מחאת האוהלים המתוקשרת, ולבחון דרכים לצמצום מימדי הפשע הקטלני, כי בנפשנו הדבר.
איפה הש"ג?
איך מעלים מחירים על גל המחאה החברתית? תשאלו את בעלי הדירות. בשעה שהמפגינים במאהלי המחאה מַפנים אצבע מאשימה כלפי כל הגורמים האפשריים בממשלה: ראש הממשלה, האוצר, משרד השיכון ועוד, הם שכחו רק את הש"ג - משכירי הדירות בכבודם ובעצמם, מי שניצלו עובדה זו היטב.
בשקט בשקט, ללא תהודה תקשורתית, הם העלו את מחירי השכירוּת בדלת האחורית, ולימדו את הציבור שיעור בהילכות 'איך מוסיפים דלק על שמן סיפסור הדירות' מבלי מחאה בכיכרות. טוב, כמה זמן אפשר להיות הומלס ולגור באוהלים?
קופצים על העגלות (א)
בשעה שהנושאים החברתיים הבוערים עלו לסדר היום הציבורי, ויש להם אוהלים, עגלות ובעיקר רייטינג גבוה, דומה מה קל לתפוס טרמפ עליהם. זה בדיוק מה שעשו במצעד הגאווה.
כדי להגדיל את התמיכה הציבורית במצעד, ואת מספר הצועדים, החליטו המארגנים השנה ללכת גם על הסוגיות החברתיות. מעניין, חוץ מכותרת ויחסי ציבור למען הרעיון, מה הם עשו באמת למען השכבות החלשות עד היום. רוצים לדעת את התשובה? כלום.
איפה הקבלות? (ב)
שמתם לב שמצעד הגאווה בירושלים השנה לא זכה לסיקור תקשורתי מיוחד? מה הפלא? מאהל המחאה ומצעד העגלות האפילו עליו, ודחקו אותו לשולי הכותרות, למקומו הנכון.
אמנם מארגני המצעד ניסו לתפוס טרמפ על המאבק החברתי, שעל סדר היום הציבורי, והכריזו על שילובו האינטגרלי במטרות המצעד, כדי לזכות, איך לא, ברייטינג גבוה ובתמיכה ציבורית רחבה. אולם מתברר שהיה זה גול עצמי. העיתוי, כאמור, פעל לרעתם.
והציבור? לא קנה את ההכרזה הדרמטית על המאבק למען החלשים. איפה הקבלות?
להפגין למען החיים
הציבור התעורר סוף סוף למחות על יוקר המחיה ועל נושאים כלכליים, העומדים על סדר היום הציבורי. וזה יפה. אולם, עם כל הכבוד, מה עם החיים עצמם, שדומה כי הפכו למצרך זול, לנוכח הקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק וריבוי מקרי הרצח, אשר היו לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית?
מדוע הציבור אדיש ולא עולה לכיכרות למען חיי אדם, שהם הזכות הבסיסית ביותר? מדוע הוא לא מפגין נגד קוּלת העונש על קטילתם? האם הרכוש קודם לחיים? אז איך זה שהפכנו את סדרי העדיפויות בניגוד לנורמה?
דמוסמוּק פחות?
משום מה נראה שהמחוקק התייחס אל נערים בוגרים, כאילו היו יצורים חסרי דעת, שאינם יודעים דיים להבחין בין טוב לרע. אחרת אי-אפשר להבין, מדוע לא נגזר על נערים רוצחים עונש מאסר עולם וזהותם אסורה לפרסום. יש לזכור, כי גם אם הם קטינים עדיין, וטרם מלאו להם 18 שנה, מדובר בנערים שהם על סף הוצאת רשיון נהיגה, כשירים להגיש בחינות בגרות, ואו-טו-טו עומדים לפני גיוס.
לנוכח ריבוי מקרי הרצח בקרב הנוער, הגיעה השעה לשנות את החוק, ולהחיל גם על נערים רוצחים עונש מאסר עולם, בדומה למבוגרים, תוך חשיפת זהותם המלאה. רק כך העונש ישיג את אפקט ההרתעה. רצח הוא הפשע החמור ביותר, שאין לו תקנה, ולכן, בניגוד לעבירות אחרות, אין לתת זכות שיקום לרוצח, שקטל חיי אדם, גם אם הוא נער. האם דמו של הקורבן, שנרצח בידי נער, סמוּק פחות מזה שנרצח בידי מבוגר? לתשומת לב חברי הכנסת.
שביתה מיותרת
כל הכבוד לראש עיריית ירושלים, שלא הצטרף לשביתת ההזדהות של הרשויות המקומיות למאבק החברתי, כדי לא לפגוע באזרחים.
ברקת הבין שהאזרח לא חייב להיות 'קורבן' פעמיים: פעם אחת של המדיניות הכלכלית ופעם שנייה של השביתה המוניציפלית, המונעת ממנו קבלת שירותים עירוניים שלמענם הוא משלם במיטב כספי הארנונה.
נכון שלא די בהכרזה על הזדהות עם המאבק החברתי. על ראשי העירייה לנקוט צעדים אופרטיביים לקידום מצב הדיור, החינוך והתעסוקה. אולם השביתה כאן, מלבד הסבל לאזרח, ואולי קצת רייטינג, אינה תורמת דבר. וטוב עשה ברקת שהסיר אותה מסדר היום הציבורי.
תעודת יושר
מי אמר שמסכת בבא מציעא אינה אקטואלית? או: איך תקבלו חינם מכשירים שתיקנתם לפני 20 שנה? תשאלו את מוני טייטלר, בעל מעבדת תיקונים מטבריה, שהעניק משמעות עכשווית למושג ההלכתי 'שומר חינם' והפך לשם דבר בעיר.
דומה כי "סיפורים מהבוידעם של טבריה", שבאמתחתו של האספן חיים חצב, מקבלים משמעות חיה בידי מי ששמר מכשיר רדיו ישן של פנסיונרית כשני עשורים(!), כמו גם ענתיקות אחרות של לקוחות, בבוידעם של המעבדה, שכבר הפך למוזיאון לעתיקות.
אלא שטייטלר, מסתבר, הוא לא רק שומר חינם הנאמן להלכה, אלא ראוי גם לקבל תעודת יושר. עבור הטרנזיסטור שילמה הגברת לא יותר מ-3 שקלים, אותו מחיר שהיה בתוקף לפני התיקון במאה הקודמת. על-פי עליית המדד הוא יכול היה להקפיץ את המחיר בשני אפסים ולהרוויח יפה. אולם האיש האגדי בעידן עגל הזהב העדיף את ההגינות על הרווח הכספי.
אין ספק שהוא ראוי לככב לא רק בקובץ הסיפורים, אלא גם בפינת המעשים הטובים.