משנת 1949 ועד 1967 הערבים היו הכובשים של חלק מארץ ישראל שמבחינה משפטית שייכים למדינה היהודית. כלומר הם כבשו והחזיקו בחלק של ירושלים, ביהודה שומרון, ורצועת עזה. משטחים אלו הערבים פתחו כל הזמן במתקפות טרור על ישראל והליגיונרים-הירדניים וירו בקביעות על היהודים שגרו בבירתם בירושלים.
למרות שהערבים, כן הערבים, היו כובשים בלתי חוקיים, אף אחד בעולם לא עשה מזה עניין, או העז לקרוא להם להחזיר את השטחים שבהם הם החזיקו שלא כדין. אף אחד לא ביקש מהם לשבת עם הישראלים למשא-ומתן לשלום. עבור העולם כולו, זה היה מקובל שהמדינה היהודית החדשה הנאבקת למיחייתה נאלצת להתמודד עם הטרור הערבי כסטנדרט.
אבל, כאשר, בשנת 1967, היהודים היו צריכים להגן על עצמם, והיו צריכים להילחם על חייהם, וכתוצאה מהמלחמה לקחו בחזרה שטחים שהיו שייכים להם בין כה וכה, העולם כולו החל לקרוא לישראל "כובשת", ולדורש מישראל, לעשות ויתורים למען השלום. במסגרת הויתורים, הייתה ישראל צריכה להחזיר לכובשים הלא חוקיים של שטחים ששייכים לה.
אז מה נותן לישראלי לחשוב, שאם ישראל תחזיר את יהודה ושומרון לערבים, המצב שלפני 1967 לא יחזור?, שהערבים לא יחזורו להרגלם הישן שלפני 20 שנים?, מה גורם למישהו לחשוב שהם לא יחזרו לפיגועי הטרור המתמשכים שלהם על היהודים כאשר יש להם והם עושים את עבודת הטרור שלהם כבר עכשיו, בעוד שלישראל יש עדיין שליטה ביטחונית על שטחים אלה?
ההצגה והפארסה הסתיימו. יש לגרש את המחבלים-הטרוריסטים ולסיים את הכיבוש הערבי. הגיע הזמן לומר לערבים שעדיין כובשים את אדמות ארץ ישראל: סוף לכיבוש, אתם חייבים לעזוב, או, נכון להיום, אתם מחויבים לחיות תחת החוק של המדינה היהודית, ישראל.
ולשאר מדינות ערב, אזהרת התעוררות חזקה: לא לקבל שום רעיונות עויינים נגד המדינה היהודית כי התשובה תיהיה לא מידתית. היהודים לא צועדים יותר את "צעדת המוות".