שעת בוקר וחניון בית החולים כבר מלא עד אפס מקום ומאלץ את הבאים בשעריו לתמרן באקרובטיות עד שיתמזל מזלנו וימצא מקום חניה.
בכניסה למרפאות תכונה ערה במיוחד ומתקבל הרושם שהיום הגיעו חולים רבים, המוזמנים להיום ועוד רבים אחרים שהתורים שלהם נדחו בעבר בעקבות השביתה והיום גם הם הגיעו.
לחשושים מסביב מספרים שכנראה עומדת להתרחש הקצנה של השביתה, ארגון הרופאים שמאוכזב מאי ההתקדמות בפתרון המשבר מתכוון להשבית את המערכת בימים הקרובים וכעת מנסות המזכירות בין שאר המשימות לשבץ מחדש את המוזמנים המתוכננים להגיע בתחילת השבוע הבא.
אנחנו מנסים לפלס דרכינו אל דלפק מרפאות העיניים אשר מוקף בעשרות חולים ובני משפחותיהם הצובאים על המזכירות, ואלה מנסות לעשות את המוטל אך הלחץ עליהן כבד מאוד מה שגורם ללא מעט עצבנות בקרב הבאים וכן, גם לטעויות בעבודתן.
אחד מהחולים שנראה בגיל העשור השישי של חיו מטורטר הלוך ושוב בין מזכירות המרפאה לארכיון ולמחלקה, מה שגורם אצלו לעליה חדה בסולם הסבלנות ונראה כי עוד רגע הוא מתפרץ בזעמו על המזכירות. לפני שהוא משוגר לעוד אחד מהסבבים נאמר לו לבצע תהליך כל שהוא במשרד הראשי, "אני בכלל מנתניה איך אני יכול לעשות את זה" הוא שואל את המזכירה וזוכה לתשובתה "מה, נתניה זה לא נמצא בישראל"? כנראה מישהו טעה בזימון והמזכירות טוענות בתוקף כי לא תפקידן לפתור בעיה שאחר עשה, שהוא יטפל בנושא.
אמרנו כבר שלחץ גורם לטעויות? בין כל שתי מזכירות ממוקם מכשיר שנראה כמו סורק/פקס שעיקר תפקידו לסרוק את הניירת הרפואית המוגשת על-ידי החולים, זאת אמורה כנראה להתווסף לתיקי החולים. תוך עמידה בתור אנו רואים כי אחת המזכירות מחליקה ניירת כל שהיא למכשיר ועוד היא חושבת שהתהליך הושלם, חברתה שיושבת בצידו השני של המכשיר רואה את הניירות, באדישות שולפת אותם ממקומם ומכניסה ניירת שהיא רוצה לסרוק ועכשיו ברור כי לעולם לא יבינו להיכן נעלמו המסמכים.
איש מבוגר שנראה לי כבן שמונים שעל-פי דיבורו הגיע לארץ הקודש ממדינת הגולש והצ'ארדש ממתין בתור ומנסה לסדר לזוגתו תור, להיום כמובן. הוא בן של עובד המוסד שלא נמצא עכשיו בארץ, אבל כבר דיברו עם מי שצריך ואמרו לו שזה בסדר. אחת המזכירות מאזינה ומטפלת בו בסבלנות ובאדיבות אין קץ ומסייעת בארגון כל הנדרש.
החופש הגדול גובה מחיר לא קל מההורים שמחפשים דרכים להעסיק את ילדיהם ואלה עולים כידוע מחיר גבוה למדי, מה שמביא משפחה אחת שמי מחבריה היה בין המוזמנים למציאת פתרון יצירתי וזו הגיעה בהרכב מלא. הילדים משתוללים ורצים תוך צעקות רמות בין החולים הרבים עד שרק לאחר דקות ארוכות אבי המשפחה מואיל לנסות להרגיעם. כיאה ליציאה ליום בילוי הגיעו אלה מצוידים בשקיות עמוסות בכל טוב, סנדווצ'ים ובקבוקי שתיה, ובתוך מספר שניות שינו סדרי עולם ובנו להם מתחם פרטי באזור ההמתנה, משהו שהזכיר את תמונת הפיקניקים על אי התנועה ליד תחנת הרכבת ארלוזורוב.
אנחנו כבר למעלה משלוש שעות במרפאה עד שלשמחתנו שומעים כי עלינו להיכנס לאחד החדרים. כוון שהדלת פתוחה אנחנו פוסעים פנימה ומגלים שהחדר ריק. לאחר מספר שניות מצטרף לחדר טכנאי או שמא היה מתנדב ומבצע בדיקת ראייה, זה השלב הראשון בתהליך.
ברור לנו כי לפני שיראה אותנו רופא, צריך לעבור גם הרחבת אישונים. המתנה נוספת של עוד כשעה עד שאנחנו נקראים לביצוע התהליך ושלאחריו מגיעה בדיקת הרופא.
כוון שחולף לו לטעמנו זמן רב מידי אנחנו שואלים את המזכירות האם להרחבת האישונים יש פרק זמן ושלאחר מכן צריך לעבור את התהליך פעם נוספת ומקבלים תשובה שהכל בסדר, מתיישבים וממשיכים להמתין.
בכל השעות אנו מנסים לדמיין מה עובר על הרופאים, אלה שאמונים על בריאותנו שעובדים החל משעות הבוקר, שרואים ובודקים עשרות חולים להם לא מגיעה מנוחה? קצת רענון על-מנת שיוכלו להיות מרוכזים בתפקידם? כנראה שלא, אחרת אין יכולת להבין איך המנגנון הזה מתוכנן ופועל! אנחנו אומנם ממתינים שעות, אך בין לבין יש לנו את הזמן וההזדמנות לשתות ולחטוף משהו לאכול ואילו הרופאים, אלה שיכולת התפקוד שלהם משפיעה על הבריאות של כולנו ספונים כל אותן שעות בביצוע בלתי פוסק של פרוצדורות ובדיקות רפואיות ואנחנו רק מתפללים שכשיגיע תורנו לא תהיה לעייפות שגורמת גם לחוסר ריכוז השפעה שלילית עלינו.
בשעה טובה אנחנו נקראים להיכנס לחדרו של הרופא ולשמחתנו מוצאים את זה שגם ביצע לנו את הפרוצדורה. הוא נראה עייף ומותש וכפי שגם סברנו נמצא כבר שעות רבות בפעילות אינטנסיבית. עוברים את הבדיקה ולאחריה ובטרם נודה לרופא וכמו לאפשר לו מנוחה קלה קודם שיתפנה לקבל את הבאים בתור, מספיקים להחליף איתו כמה מילים של Small talk
בגלל הרגישות המתבקשת לא אציין שמות אך אומר רק זאת, כי משיחה שקיימנו עם אותו רופא לפני כחודש ולפני שביצע את שביצע, גילינו מלח ממלחי הארץ, אחד שעליו ניתן להגיד מטובי בניה של המדינה, שלדעתנו הוא קודם כל ניחן ברגישות אנושית ובנוסף נחשב כוכב מקצועי עולה בתחומו, והוא יחד עם עוד רבים שכמותו נמצא בנקודת שבירה שיכול ויביאו לפרישתם מהמערכות הציבוריות ואז כולנו נצא נפסדים מכך.
ואנחנו, אנחנו מודים כי התמזל לנו לפגוש בו ולהיות מטופלים על ידו.
בסיומו של "יום מרתק וגדוש חוויות", רק התחזקה דעתנו ועמדתנו כי כל האחראים לשלום בריאות אזרחי המדינה שממשיכים לנהוג באוזלת יד ובראשם שר הבריאות שבמקרה גם מכהן כראש הממשלה, חייבים להתערב ולהביא לפתרון מיידי של המשבר.